טיפול פסיכולוגי לפדופילים

כפסיכולוג המטפל בבני אדם, נדהמתי לקרוא את דעתם של אנשים מכובדים כלפי הנטייה המינית של פדופיליה – אהבת ילדים. דעתם היא שיש למצוא את בעלי הנטייה הזו ולהזהיר מפניהם ואף להרחיקם ככל האפשר מהחברה, בהיותם מסוכנים ביותר.

עמדה זו המבוססת על פחד קמאי, התנגדות דתית לכל נטייה מינית השונה מהמקובל, ורצון לשמור על ילדים מפני "המפלצות" הנוראיות ממחישים את הבורות בהבנת הפדופיל. את הפחד מהתעמתות עם הבעיה על מנת לעזור ולסייע לפדופיל המצוי, לטובת הילדים מחד וטובת הפדופיל בפרט.

נכון, בדומה לנטיות התנהגותיות רבות (כמו הומוסקסואליזם או סאדומאזוכיזם) אין ביטול מוחלט שלהן והמדע מאפשר לעתים לצמצם את תופעותיהן אך לא להעלימן לחלוטין. גם לנטייה הפדופילית אין ריפוי אך בהחלט אפשר לחשוב על אמצעים להרגעתה. אבל כך מתוך מחקר מדעי אובייקטיבי. מחקר כזה לא ייתכן כאשר הפדופיל המצוי אינו יכול לחשוף עצמו ובקושי מוכן לעשות זאת מול המטפלים (פסיכיאטרים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים) כיון שהוא חושש שבדרך זו או אחרת הוא ייחשף ואז גורלו יהיה רע ומר.

אישית, יש לי ניסיון בעבודה טיפולים עם שני פדופילים ובגלל רגישות העניין איני יכול לחשוף את עצמי, אך בשיחותיי הארוכות והעמוקות עם מטופליי הבנתי מספר נקודות הראויות לציון ומשמעותיות כבסיס לעבודה אתם:

א. הם באמת אוהבי ילדים. הם אנשים רגילים, טובים ועדינים.

ב. הם בעלי מערכת מוסרית אנושית גבוהה ביותר וכתוצאה אינם מסוגלים לממש את נטייתם ומסתפקים בלפנטז אך לא לעבור לעשייה. העשייה מעלה בהם רגשות אשם קשים המלווים במחשבות אבדניות ואלה מונעים גם את ביצוע הנטייה.

ג. לאנשים אלה אין כל מוצא והם חיים באפלה נפשית כיון שאינם מסוגלים לדבר על חוויותיהם ורגשותיהם, תקוותיהם ועתידם האישי ונגזר עליהם לחיות את החיים בהסתרה מתמדת של נטייתם, מפני הוריהם, אחיהם, חבריהם, אפילו לא קבוצות תמיכה למעט אלו שבאינטרנט וגם אלה הן לא עם הכרות פיזית אישית, אלא בשמות קוד, וזה כדי לא להיחשף על ידי החוק הרודף אותם.

ד. כולם היו רוצים ושמחים לאפשרות לוותר על זהות שהם לא בחרו בה. ונכון, כמו בכל קבוצה, יש בקרב הפדופילים יוצאים מן הכלל, כאלה שהמערכת המוסרית שלהם נמוכה, המוציאים את נטייתם מן הכח אל הפועל וגורמים נזק לקורבנות תמימים. באלה יש לנהוג ביד קשה כמו שמטפלים באנסים, רוצחים, גנבים וכו'

תכליתו של הטיפול בפדופיל המצוי היא:

א. להוריד ממנו את העול הנורא של לחיות עם הסוד. 

ב. לעזור לו לשמור על הגבולות שבין הפנטזיה לבין מימוש הנטייה בפועל.

ג. לעודד ולכוון לפתרונות של התמודדות עם לחצים נפשיים נלווים כמו חרדה, דיכאון, אי יציבות רגשית וכו'.

ד. לעודד ולפתח יצירתיות ותעסוקה הנותנת להם ערך אנושי, סיפוק וגאווה שיכול להיות גורם מרכזי מאזן ללחץ המיני הבלתי מסופק תמידית.

ה. להעביר להם את תחושת הערך האנושי שלהם שמשמעה הזכות הטבעית לחיים מספקים גם בצל המגבלות שממילא הם מטילים על עצמם. וכן להעביר מסר חד משמעי שהם אינם חיות או מפלצות.

יכולתי להוסיף ולכתוב עוד ועוד על עולמם הפנימי, על קשייהם, אך מטרתי היא להסיר את "אות הקין" הנורא שעל מצחם וקבלתם לחיק המערכת המטפלת והתומכת שתאמץ אותם ולא תקיא אותם.