ilbl.net

אתר לאוהבי ילדים דוברי עברית

מאי
31
מאת admin

ברוך הבא ל ILBL.net

ilBLogoעל האתר

ILBL.net הוא האתר היחיד בשפה העברית המספק תמיכה רגשית ומרכז מידע חיוני לאוהבי ילדים, לקרוביהם ולאנשים המתעניינים בנושא באופן כללי.
המטרות העיקריות של האתר הן סיפוק תמיכה רגשית לאנשים הזקוקים לה, והגברת המודעות לתופעה בקרב הציבור.

האתר מצד שני לא מכיל חומר לא חוקי, או מעודד כל פעולה לא חוקית שהיא.

לקריאה נוספת על האתר לחץ כאן.

על אהבת ילדים

אהבת ילדים היא תופעה נפוצה ורחבת טווח אשר התקיימה לכל אורך ההסטוריה האנושית.

אהבת ילדים אינה התעללות, והיא אפילו לא בהכרח מינית. אהבת ילדים הינה בפשטות הקשר הרגשי שבין אדם בוגר לילד צעיר, אשר אליו עשויה להתלוות משיכה מינית.

רבים מאוהבי הילדים חווים סבל וכאב רב עקב העובדה שהחברה לא מוכנה לקבל אותם, ואפילו מגנה אותם על רגשותיהם, אפילו שרגשות אלו יכולים להביא למקומות חיוביים מאד, ושהם עצמם לא בחרו בהם.

להרחבה בנושא, לחץ כאן.

    נכתב על ידי ר', מטפל אוהב ילדים

    עבדתי כמטפל עם מקרים של פדופיליה והדרך היחידה שאני מכיר לטיפול בפדופיליה היא לקבל את עצמך באהבה. בניגוד למה שעלולים לחשוב זה מביא בהדרגה להפחתה בסימפטומים של ה”מחלה”, אתה ממשיך להמשך לילדים אבל יותר ויותר מסוגל לבחור.
    כל סיפור הדחייה העצמית מוביל דווקא בהפוך על הפוך ליותר משיכה ויותר אשמה ויותר פוטנציאל לפגיעה בילדים.

    המשיכה לילדים אצל רוב האנשים היא הרבה יותר ממינית גרידא. זו משיכה רגשית, רוחנית ואפילו אינטלקטואלית. שיחה שיכול לנהל אוהב ילדים עם ילד יכולה להיות עמוקה ועשירה יותר משיחות מבוגרים רבות. חשוב להבין שלא מדובר רק ב”דפוסים מיניים” אלא בנטיה שלמה של הנפש ושל האדם, הוויה שלמה, שרק הקבלה המלאה שלה יכולה להביא לריפוי וליכולת לבחור. אולם, כדי לא לטאטא את הדברים אל מתחת לשטיח, איך אפשר להציע לפדופיל ‘לקבל את עצמו’ כאשר מדובר גם בהיבטים מיניים?
    המילים שכתבתי “לקבל באהבה את עצמך” יכולות להשמע ריקות מתוכן. בהקשר של פדופיליה הן יכולות אפילו להשמע מפחידות וחסרות אחריות. זה ברור. מה יותר טבעי מלתעב ולגנות את הרצון לקיים יחסי מין עם ילד?
    טבעי?
    אני לא בטוח.

    אני רוצה להביע כאן דעות שאולי לא יהיו אהודות על כל הגולשים. אולם כמטפל, מה שחשוב לי הוא ההחלמה של המטופל שלי וההשתלבות הבריאה שלו בחברה. לא חשוב לי “להשמע טוב” למישהו.
    פדופיליה מתחילה בדרך כלל מגינוי.

    ילדים מגלים סקרנות וענין זה בזה והעניין הזה הוא פעמים רבות מיני. לחשוב ש”אין רגשות מיניים לילדים” זו דעה מיושנת שפרויד סתר אותה לעילא ולעילא כבר לפני מאה שנים. לילדים יש שפע של רגשות מיניים. ילדים מתגרים מינית, מפנטזים מינית, מאוננים, ומקיימים מגעים בעלי אופי מיני מגיל צעיר מאוד. ילדים על פי תצפיות שערך תלמידו של פרויד – רייך – מגיעים לאורגזמה מלאה שלמבוגר קשה מאוד לחוות.

    מבוגרים בעלי כוונות טובות וחשיבה משובשת רואים בפעילות מינית של ילדים “הפרעה”, “בעיה”, “מחלה”, “סטיה” ומנסים לטאטא את ההתנהגות הזו באמצעות עונשים, שיחות, פרסים, הגבלות, מכות ושלל “פתרונות”. הילד שמבין שאותו חלק של עצמו הוא אינו לגיטימי מדחיק מעל פני השטח את ההתנהגויות המיניות שלו והופך ברמות שונות לפי כל מקרה ל”יצור א-מיני”, על מנת להמשיך ולקבל את סם החיים שלו מהמבוגרים – אהבה.

    אולם המיניות היא חלק בסיסי באדם. לא ניתן להדחיק אותה. המיניות היא כח החיים שבאדם, הניסיון להדחיק אותה רק מחזק ומעצים אותה. במקום להפסיק להיות מיני הילד נעשה מיני בצורה כפייתית. זה קורה פחות או יותר לכולנו משום שרק במקרים נדירים המיניות לא מפעילה כפתורים אצל המבוגרים שסביב הילד. כך שכל אחד גדל עם הרגשה שהוא סווטה, שונה, אחר, מופרע, מינית. לכן כל ההסתרה סביב זה, לכן, כל העניין המופרז של כולם בזה, לכן האובססיביות של כולם, סטרייטים, הומואים, פדופילים ואחרים. אין הבדל מהותי.
    כאשר האובייקט של הילד הוא ילד אחר, תתפתח מזה פדופליה ברמה זו או אחרת, הכל לפי עצמת הגינוי.

    אז איך לפתור בעיה שמתחילה מגינוי – על ידי גינוי?!
    מדהים איך כולם מאמינים בתום לב, כולל הפדופיל עצמו, שאפשר על ידי כמות גדולה יותר של מלחמה, גינוי, כימיה או מה שלא יהיה לעצור את “זה”.
    חברים יקרים. אי אפשר לעצור את “זה”. לא כלא, לא הפחדה, לא מכות, לא איומים יעצרו את המשיכה המינית לילדים. הם בדרך כלל יעצימו אותה ויהפכו אותה למסוכנת באמת. פדופיל רגיל יכול להפוך על ידי כמות מספקת של גינוי לאנס ילדים.

    תחשבו על עולם שבו אסור לאכול עוף. אבל המון אנשים משוגעים על עוף. אוכלים עוף רק במקומות מוצנעים ומוסתרים היטב. ועושים פדיחות לכל מי שנתפס אוכל עוף בפרהסיה. ברור שכל ילד יגדל שם עם כמות רצינית של רגשות אשם בנוגע לכמיהה שעשויה להיות לו לעוף. מה שרק יגביר את הכמיהה, שתגביר את האשמה שתגביר את הכמיהה עד מוות ממש.

    איך יוצאים מזה?
    מגיעים לטיפול או לקבוצת תמיכה של אנשים מסוגך (אני בשלבי הקמה של קבוצה לפדופיליה) ומתחילים לעבוד קשה על לקבל את עצמך באמת, ללא שיפוט.
    אין צורך לקבל או לעודד מעשים של פגיעה בילדים, יש צורך לקבל את עצמך ואת המשיכה שלך לגמרי. באופן מסתורי, דווקא אז המעגל נשבר, הכמיהה נחלשת, האסיר משתחרר ומתחיל לחיות חיים נורמאליים.

    מטופלים שלי הגיעו לחיים נורמאליים ואפילו להקמת משפחות. אפילו להורות – כן. הם לא מנצלים מינית את הילדים שלהם, הם למעשה הורים רגישים ונפלאים, יותר מכמה קוראים מזועזעים שאולי קוראים את השורות הללו.

    לדעתי האתר הזה הוא הניצן הראשון להדברות בנושא.

    אפשר להחלץ ממעגל השגעון.
    אל פחד.

מאי
31
מאת admin

על האתר

האתר "ILBL.net", "Israeli BoyLover", הוא אתר תמיכה רגשית לפדופילים ולקרוביהם.

מטרת האתר היא להיות קהילה בטוחה ותומכת רגשית לפדופילים דוברי עברית בה הם יוכלו להביע את רגשותיהם באופן חופשי, ללא צורך לפחד מתגובת החברה.

הדרכים הננקטות באתר על מנת לממש מטרה זו הן:

-פרסום וקישור למידע חיוני לאוהבי הילדים ומשפחותיהם על מנת לעזור להם בהתמודדות עם הקשיים החברתיים, הרגשיים והחוקיים של חיי היום יום.

-פתיחת קהילה תומכת בה יוכלו חבריה לחלוק את רגשותיהם, להעניק תמיכה רגשית לחבריה האחרים, לשתף בחוויות מהחיים וכמו כל קהילה אחרת, גם לנהל דיונים שלא בהכרח קשורים לנושא הקהילה עצמו.

יש להדגיש שהאתר מקפיד לשמור על חוקי המדינה, ורואה בחומרה כל התנהגות שלא על פי עקרונות אלו.

דצמ'
31
מאת WB

סיכום שנה.

אוקיי. עכשיו אני מסתכל על הפוסט רגע לפני שאני לוחץ על שליחה, ואני רואה שזה עומד להיות פוסט ממש ארוך. סתם חשבתי שיהיה כדאי להזהיר אתכם.

לא תכננתי לכתוב את הפוסט הזה, למעשה, הרעיון עלה לי רק הבוקר, ולא הייתי בטוח באמת שאני עומד ליישם אותו.

השנה הזו הייתה מעט שונה מהשנים הקודמות שלי ברשת, במיוחד במבט על הפעילות שלי בקהילות אהבת הילדים המקוונות.

בשנה הזו יצא לי לפגוש ולהכיר אנשים מדהימים במיוחד, ובשנה זו גם מצאתי את עצמי במצבים ממש לא נעימים(בלשון המעטה) שכמעט גרמו לי לפרוש לחלוטין, ולנטוש את כל מה שנבנה פה על ידינו כקהילה.

השנה הייתה אחת מהשנים המרגשות יותר בחיים שלי, בשנה הזו למדתי דברים רבים על עצמי ועל כל העולם בכלל. זו בהחלט הייתה שנה פרודוקטיבית מבחינתי.

    מנקודת המבט של קהילת אהבת הילדים, השנה התחילה בשבילי, שאחרי הרבה זמן, הסכמתי סוף סוף להיות חלק פעיל בחלק מסויים בצוות של BLN(אגב, כבר 'קודמתי' מאז).החודשיים הבאים עברו בשקט יחסי עד שהחלטתי לפתוח בלוג חדש במערכת ישראבלוג ותפוז במקביל.

    הם ביקשו לבחור קטגוריות לבלוג, אבל לא ממש היה לי מושג לאן להכניס אותו. איך אני אמור לדעת בכלל? עדיין לא כתבתי את הבלוג, ואני עדיין לא יודע איך הוא ייראה. אולי לאחרים יש תכנית מראש מה הם רוצים מהבלוג שלהם, אבל לא אני. אני פשוט כותב, ומקווה שיהיה טוב.

    לא ידעתי בדיוק אם אני מוכן לעשות את הצעד הזה, לבוא ולהגיד בקול שאני אוהב ילדים, אבל נראה שהצורך שלי לצעוק את זה בקול התגבר על הפחד שלי מחשיפה, ויום אחר כך באמת עשיתי את זה.

    לא נתתי לכם יותר מדי הזדמנויות להכיר אותי לפני שהנחתי את הקלף הזה על השולחן, אני לא רוצה לרמות אף אחד, ובין היתר, אני חושב שעדיף שתכירו אותי תוך כדי ידיעת העובדה שאני פדופיל.

    כמובן שהשלב הבא היה כבר ברור. זה היה בלתי נמנע, ואכן, לאחר עשר רשומות ומעט יותר מחודש, חזרתי הביתה לגלות שכמו בלוג נוסף בנושא פדופיליה שנסגר מספר ימים לפני כן, גם הבלוג שלי נסגר, והשאיר אחריו הודעת 'שגיאה במספר הבלוג', ומסר מהנהלת האתר בתיבה שלי.

    שלום
    הבלוג בישראבלוג שמספרו 388040 ושנמצא בבעלותך
    נמחק, היות והוא מכיל תוכן טורדני ועובר על תקנון השימוש באתר.
    בברכה
    אילנה תמיר
    מנהלת ישראבלוג

    לא הייתה לי יותר מדי אפשרות לויכוח. זה היה מובן שהם לא רוצים אותי שם, לא משנה מה אני מייצג באמת. רק חבל שהם לא באמת טרחו להודיע לי על זה לפני. :sad:

    הבלוג בתפוז עוד נשאר פעיל באותו זמן, ושם פרסמתי את הרשומה האחרונה לאותו בלוג. 'טורדנות'.

    נושא אישי ומאד דחוף אילץ אותי למחוק את הבלוג באופן עצמאי, ללא כל בקשה או איום מגורם חיצוני כלשהו, ואז חשבתי פחות או יותר שזה הסוף. שאני לא הולך יותר להעלות את נושא אהבת הילדים בעברית.

    אבל נראה שזה לא מה שקרה. מעל חודש אחר כך, בחודש אפריל, כשאנשים שונים שכנעו אותי שאני צריך לפתוח מחדש את הבלוג, בלי שהם אפילו ידעו על הקיום שלו, החלטתי שאני חייב לנסות את זה שוב.

    באותו זמן גם קיבלתי את הגיבויים של הבלוג שלי מהנהלת ישראבלוג(אחרי שביקשתי אותם כל כך הרבה זמן!), דבר שבהחלט שכנע אותי שהחזרה לבלוג היא אפשרית, כי התוכן הראשוני כבר קיים אצלי.

    ניסיתי שירותים מקוונים שונים, אבל באמת לא התלהבתי מהם. חלקם היו בהחלט נחמדים, אבל לא התאימו לצרכים שלי. שירותים מסויימים לא אפשרו לי להתאים את המערכת באופן עצמאי, ואחרים אפשרו לי את זה, אבל הציעו לי תמיכה לא רשמית לחלוטין בעברית.

    פה בערך מערכת וורדפרס נכנסה לתמונה. מצאתי לי שרת חינמי שהיה מוכן ליצור בשבילי בסיס נתונים בלי פרסומות. זוהי, דרך אגב, הייתה בערך התקופה ששרון גפן דיווחה על הבלוג שלי למפלג עבירות מחשב כי… בעצם, בלי סיבה… פשוט מאזרחות טובה. :evil:

    קפיצה מהירה קדימה. אנחנו בחודש יוני. אז הבנתי שאני לא היחיד. כמובן שידעתי שאני לא הפדופיל היחיד ברשת, אבל לא באמת חשבתי על זה ככה. לא חשבתי על זה שכמו שאני חיפשתי מקום להיות עצמי, כך גם אוהבי ילדים אחרים מחפשים מקום שבו הם יוכלו להגיד שהם אוהבי ילדים בלי שיסתכלו עליהם בחלחלה.

    יש מקומות רבים כאלו ברשת. אבל לא ברשת הישראלית. לא לאוהבי הילדים דוברי העברית. לא היה להם מקום שבו הם יוכלו למצוא גם אם לא נחמה, אז אולי הבנה, כי זה מה שאוהבי הילדים באמת רוצים.

    התובנה הזו הביאה אותי לפרסום פוסטים שונים, אבל אולי הכי משמעותי מבחינתי, היה הפוסט ”הבנה, הגדרה מחדש ושינוי מגמה".

    ולמה כל זה רלוונטי לפוסט הזה, ולהחלטה כלשהי שהחלטתי? כשהבנתי שהמצב באמת בעייתי בשביל הרבה אנשים, והרבה אנשים צריכים עזרה, גיליתי שאין באמת גוף או מוסד או מקום אליו אנשים ונערים במצב שלי ובמצבים דומים יכולים לפנות אליו על מנת לחפש תמיכה בשפה העברית. ההחלטה שלי היא האמנם לא להיות איזה 'גוף' שאליו פונים, אבל אני בהחלט מוכן להיות חבר- לתמוך לעזור ולפרסם מידע חיוני שאנשים המחפשים תשובות יכולים לגשת אליו. אני יודע שלי לא היה, ונאלצתי לפנות לאותה קהילה בין-לאומית.

    עם הזמן אני מוצא(טוב, למעשה הם מוצאים אותי) יותר ויותר אנשים ברשת העברית שנמצאים במצב דומה לשלי, ואני בטוח שיש עוד- כאלו שפוחדים לשאול, או אולי אפילו לא יודעים מה לשאול. אני כאן בשבילם, ובשביל כל מי שרוצה עזרה.

    צורת המחשבה הזו היא מה שהוביל אותי בסופו של דבר לקנות שטח אכסון ברשת, ולשים בו אתר ואפילו פורום שנועדו לספק לאוהבי הילדים והקרובים שלהם תמיכה ומידע חיוני.

    בזמן כלשהו, שונאת אוהבי-ילדים מסויימת בגלוב שמעה על האתר, והחליטה לפרסם רשומה מאד חסרת טעם שעשתה הרבה רעש ברשת(6,5,4,3,2,1, ובעצם… עוד המון!) ואפילו מחוץ לה בעיתונים, ובשאר אמצעי התקשורת בישראל(אפילו יובל דרור בכבודו! הביע את דעתו על כל העניין).

    באותו יום דבר אחד הדאיג אותי במיוחד. הביטחון של הגולשים באתר. לכן סגרתי את האתר ליומיים, בהם העליתי לרשת הצהרה לגבי האתר ולגבי כל מה שקרה באותה תקופה.

    איך שהוא הצלחתי לעבור את זה, משהו שכמובן לא הייתי יכול לעשות בלי האנשים הנפלאים מהקהילה הקטנה שהספיקה להתפתח סביב הפורום שלנו, ובעזרת חברים נוספים מקהילת אוהבי הילדים הבין-לאומית.

    במבט לאחור, אני חושב שאולי הפרסום השלילי הזה של האתר בא לטובה, כי בסופו של דבר, אלו שבאמת צריכים להגיע לאתר, נחשפו אליו בעזרת הכתבות והסיקור התקשורתי הנרחב שהוא זכה לו.

    גם אם רכשנו לעצמנו הרבה שונאים, אני מאמין שיש אלו שזה בדיוק מה שהם היו זקוקים לו על מנת למצוא מקום בו הם יוכלו להיות עצמם בלי לפחד.

    מאז אוקטובר ועד עכשיו לא קרו יותר מדי דברים מעניינים או שווי ציון, מלבד הגדילה היחסית של הקהילה שלנו(ְהיא עדיין קטנה במיוחד), והעובדה שלא 'זכינו' להצקות בלתי פוסקות והטרדות לא נעימות, אף על פי שהיו כמה מקרים משעשעים כמו הניתוח הזה שהפסיכולוגית החביבה נעמה בר-שדה ניסתה לעשות עלי(כמובן שלא הלך לה. היא הסתמכה רק על המידע השגוי שפורסם בעיתונים וברשת, ולא טרחה לגשת לפה ולראות את האמת). ניסיתי לשלוח לה הודעה, אבל היא לא טרחה להשיב לי. כנראה שהיא עסוקה מאד בכתיבת מאמרים על פדופילים מהרשות.

    עוד דבר משעשע שקרה לאחרונה בפורום הוא הגעה של 'ילדה' בת '12' שככל הנראה נמשכת למבוגרים לפורום שלנו.
    יותר מצחיק שזה קרה בדיוק יום אחרי פרסום התחקירים בערוץ עשר(שעליהם שכחתי לדבר, אגב), וממש קורע מצחוק שהיא נכנסה לפורום לאוהבי ילדים(בנים) וחיפשה חבר מבוגר. אבל נו, נסלח לה. היא רק בת 12!

    זו הייתה שנה עמוסת פראנויה, ברגעים מסויימים פשוט רציתי לעזוב את כל מה שבנינו פה ולקפל את הזנב בין הרגליים. אני שמח שלא עשיתי את זה, היום, כמה חודשים אחר כך, אני רואה שואלי זה היה חיוני, שאולי בעצם, היינו חייבים לעבור את זה כדי להיות מי שאנחנו היום.

השנה הייתה שנה מדהימה ומלאת חוויות. באמת שלא הייתי רוצה או מוכן להחליף אותה בשום דבר אחר.

    בחיים הפרטיים שלי לקחתי על עצמי השנה דיי הרבה פרוייקטים חדשים. חלקם גדולים יותר, חלקם קטנים, אחרים ממש אילצו אותי להשקיע המון בלי יותר מדי תמורה חזרה, ולעתים גם היה נראה שאני בן האדם הכי עמוס בעולם, אפילו כשלא עשיתי כלום. פשוט כי זו הייתה התחושה שלי, וככה ביליתי את רוב ימי השנה.במהלך השנה הזו יצרתי קשרים עם אנשים נפלאים, את חלקם כבר הכרתי ולמדתי להכיר יותר טוב, אחרים חדשים לחלוטין, את חלקם זכיתי פשוט להכיר מחדש, ואני ממש שמח זכיתי ליצור איתם קשר.הלימודים, כרגיל, חוסר השקעה מתמיד, והצלחה בהתאם. אולי אני צריך לקחת הפסקה. אנחנו לומדים יותר מדי(אז מה אם רק חזרתי משביתה של חודשיים???).

וואו. לא ציפיתי להרחיב כל כך. פשוט באתי למחשב והתחלתי לכתוב. לא ממש תכננתי מה אני אגיד, אבל נראה שהיה לי הרבה מה להוציא החוצה.

אם מישהו בכלל קרא עד לפה(מה שאני לא מאמין שקרה), זה נפלא, אם לא, אז זה פחות או יותר כרגיל, לא שקוראים פה יותר מדי בכל אופן…

זהו. הרשומה האחרונה שלי השנה.
לילה טוב, זזתי לישון.

שנה נפלאה! :mrgreen:
WB

נוב'
01
מאת WB

מזל טוב?

דברים לא תמיד קורים כמו שמצפים שהם יהיו. כשנרשמתי בגיל 15, לפני שנתיים, לאתרBoyLover.net, לא באמת ידעתי למה לצפות. לא חשבתי יותר מדי. בעיקר פחדתי. האם כל האתר הזה הוא מלכודת שנועדה לתפוס אנשים כמוני… האם האתר הזה שייך לארגון כמו Perverted Justice ומעצם היותי חבר שם אני מייד הופך ל"מסומן". אבל בכל זאת נרשמתי.

מהרגע שהחשבון שלי אושר והתחלתי לשלוח הודעות הפחד נעלם כמעט מייד. מה שגיליתי זו קהילה עצומה בגודלה, שאז כללה קרוב לשלושים אלף חברים(היום אנחנו ממש במרחק נגיעה מהחמישים) כולה מלאה תמיכה, אהבה, עזרה וחברות, אבל הדבר שהכי הדהים אותי היה שהקהילה הזו מלאה באנשים רגילים, בדיוק כמוני(!).

את חלק מהאנשים הנפלאים ביותר שיצא לי להכיר מצאתי שם, ועם רובם אני בקשר תמידי. אולי אני לא באמת רואה אותם פנים מול פנים או מקיים איתם אינטרקציה ישירה, שכן רובם הגדול(מאד) גרים בחו"ל, ורק משתמשים בודדים בקהילה חיים בארץ או יש להם בכלל קשר לשפה העברית, אבל כבר מההיכירות הראשונה הזו, אותה שיחת טקסט קצרה מציגה את המציאות כמו שהיא. אכפת להם. הם רוצים לדעת ושואלים שאלות, לא בגלל נימוסים מאולצים, ברשת אין דבר כזה.

עם הזמן הכרתי שם עוד ועוד אנשים. חלקם לא נמצאים שם יותר מסיבות שונות, אבל אלו שעזבו מכורח המציאות תמיד חזרו. אפשר להגיד בביטחון מלא שהם אוהבים את המקום, אחרת הם לא היו מבזבזים שם כל כך הרבה זמן מהחיים שלהם. שנתיים, במקרה שלי.

בשמונה עשרה החודש אציין שנתיים בפורום. שנתיים של חברויות נפלאות ואנשים שאני לא יודע איך באמת היו נראים החיים שלי בלעדיהם. רק בזכות המקום ההוא למדתי לקבל את עצמי ולהיות כן עם מי שאני. זה יהיה קשה מאד, אני יודע, אבל אני רוצה שהקהילה הקטנה שלנו פה בפורום תהיה כמו bln, שתוכל באמת לספק תמיכה והבנה לאלו שזקוקים לה, כי למעשה, זה מה שמחזיק את רובם ונותן להם את הכח לעבור עוד יום.

ערב טוב,
WB

אוק'
02
מאת WB

הצהרה

בעקבות הפרסום הנרחב שנעשה לאתר ILBL, נאלצתי לסגור אותו לתקופה של 48 שעות, בה אוכל לכתוב הצהרה לגבי האתר ועמדותיו, ולשנות מאפיינים שונים באתר שלגופים מסוימים נראים כלא-ראויים.

בעמוד זה, אבהיר את מטרות האתר ואופני פעולתו, ואתן את נקודת מבטי ופרשנותי לאירועים שהתרחשו בימים האחרונים.

על האתר

האתר "ILBL.net", "Israeli BoyLover", הנו וגם היה מתחילת פעולתו אתר תמיכה רגשית לפדופילים ולקרוביהם.

מטרת האתר היא להוות קהילה בטוחה ותומכת רגשית לפדופילים דוברי עברית בה הם יוכלו להביע את רגשותיהם באופן חופשי, ללא צורך לפחד מתגובת החברה.

הדרכים הננקטות באתר על מנת לממש מטרה זו הן:

-          פרסום וקישור למידע חיוני לאוהבי הילדים ומשפחותיהם על מנת לעזור להם בהתמודדות עם הקשיים החברתיים, הרגשיים והחוקיים של חיי היום יום.

-          פתיחת קהילה תומכת בה יוכלו חבריה לחלוק את רגשותיהם, להעניק תמיכה רגשית לחבריה האחרים, לשתף בחוויות מהחיים וכמו כל קהילה אחרת, גם לנהל דיונים שלא בהכרח קשורים לנושא הקהילה עצמו.

עמדת האתר בנושא מיניות עם ילדים היא שלילית לחלוטין. מיניו עם ילדים היא אסורה ולא מוסרית, זוהי גם עמדת האתר בנושא פורנוגרפית ילדים, כמו שניתן לראות בתקנון הפורום. כל דיון בנושאים אלו אשר נמצא או יהיה בעתיד באתר ובפורום, מכאן, הוא היפותטי לחלוטין, ומתייחס למשמעות הרעיונית של הדבר בלבד, בלא קשר למציאות הנוכחית.

יש להדגיש שהאתר מקפיד לשמור על חוקי המדינה, ורואה בחומרה כל התנהגות שלא על פי עקרונות אלו.

האתר נבנה מההתחלה בצורה דומה לאתרים לגיטימיים דומים הפועלים במדינות מערביות, כך שהשימוש בו יהיה אינטואיטיבי ופשוט לאוהב הילדים. מדובר באתרים עם אכיפה מחמירה, אשר נבדקים באופן מתמיד על ידי הרשויות, ונמצאים כשרים לשימוש.

מענה שלי לאירועי הימים האחרונים ולהאשמות כנגד האתר.

בימים האחרונים, למי שנשאר לא מעודכן, התפרסם פוסט בגלוב המתאר את האתר, ולמחרת התפרסמה כתבה נוספת לגבי האתר, בעיתון ידיעות אחרונות. הכתבה בעיתון שזכתה לעמוד הראשי עוררה עניין רב, והנושא סוקר בטלוויזיה, ברדיו וברשת, כשכמעט כולם הטיחו באתר האשמות חמורות במיוחד.

רוב ההאשמות שפורסמו כנגד האתר התבססו על כמה נקודות בודדות, והן אמרו פחות או יותר את אותו הדבר רק בניסוח שונה.

האתר הואשם כ:

  • אתר המעניק תמיכה ולגיטימציה לביצוע מעשי סדום בילדים, ומעודד פעולות שכאלו.
  • אתר המנצל בצורה לא חוקית את חופש הביטוי, שכן הוא פוגע בזכויות של אנשים אחרים.
  • אתר המספק במה להחלפת פורנו קטינים בין פדופילים.
  • אתר הקורא לשינוי בחוקי ההסכמה, ומצדיק זאת על ידי הטענה המגוחכת שהילדים מעוניינים בזה בעצמם, כאשר לילדים אין בכלל את היכולת להכריע בנושא מיניות.

הטענות האלו בכלל לא תופסות ועומדות במבחן המציאות, שכן, אף אחת מהן לא נכונה, ולו במעט.

אענה על הטענות עכשיו, ואסביר מדוע אף אחת מהן באמת לא רצינית.

רוב האנשים שטענו את אותן הטענות בכלל לא התבססו על מידע אמין, אלא הניחו שמה שנאמר בתקשורת הוא נכון לחלוטין, והוא לא. למעשה, הוא רחוק מאד מהמציאות.

ILBL.net אינו אתר המעניק תמיכה ולגיטימציה לביצוע מעשי סדום בילדים, ומעודד פעולות שכאלו.

כבר מקריאת ההצהרה הראשונית על עמדות האתר, ניתן לראות שהטענה הזו אינה נכונה, ורחוקה מהאמת, אך בכל זאת, הטענה מתבססת על ציטוטים מהאתר, ולפי מה שנראה משם, זוהי טענה לגיטימית לחלוטין. אך זוהי לא האמת. כל הציטוטים ששימשו על מנת לבסס את הטענה זו, לקחו נקודות מסוימות במיוחד במאמר הנקרא "מבט כפרני על ההיסטריה האנטי פדופילית של ימינו", מאמר אשר תורגם מאנגלית, והוכנס לאתר בצורתו המלאה ללא שקילת האפשרות לפרשנויות מרחיקות לכת בנוגע אליו, במיוחד מפני שמדובר בכותב הטרוסקסואל המביא את נקודת המבט שלו מבחוץ. המאמר הזה באמת עשוי להשמע כמעודד יחסי מין עם קטינים, אך מצד שני, מדובר בחלקים ממנו, שנועדו לתאר מצבים מסוימים בלבד. בכל מקרה, המאמר הוסר לעריכה מחדש והסרה של תכנים מסוימים בו.

כל הטקסטים האחרים שצוטטו על מנת לבסס טענה זו, סולפו והוצאו מהקשרם רק לשם כך. קריאה מלאה של כל הטקסטים באתר תביא לאותה מסקנה, שהטענה חסרת שחר.

כשדובר על אתר תמיכה, הכוונה לא הייתה לאתר תמיכה באונס קטינים או ביחסי מין איתם, מההתחלה דובר באתר תמיכה רגשית בפדופילים המנסים להתמודד עם חיי היום יום, ונאבקים במימוש רצונותיהם המיניים על מנת לשמור על הילדים בחברה בטוחים.

ILBL.net אינו אתר המנצל בצורה לא חוקית את חופש הביטוי.

האתר מתנגד לקיום יחסי מין עם ילדים, ומגנה כל צורה של פגיעה בהם. שום תוכן באתר לא מביא לפגיעה בזכויות של אף אדם, מכך, אני באמת לא מבין איזו פגיעה בזכויות של מישהו האתר יוצר.

ILBL.net אינו אתר המספק במה להחלפת פורנו קטינים בין פדופילים.

הטיעון נאמר אף על פי שחוקי הפורום אוסרים פרסום תכנים כאלו בפורום, ואפילו תכנים אשר עשויים להזכיר מצבים שכאלו. אותו הטיעון מבוסס על העובדה שבפורום נשלח קישור על ידי אחד המשתמשים הלא-רשומים, ובקישור היו מוצגים ציורים של נערים בעירום, ומעבר לזה, העמוד נצפה אלפי פעמים. הכותב של הטיעון שכח להזכיר שמייד לאחר שההודעה נשלחה, הקישור בוטל, והעמוד התפתח לדיון מרתק על חייו של אותו אדם שפרסם את הקישור. מעבר לכך, ניתן למצוא בהודעות הפורום, הודעה אשר קישרה לעמוד פורנוגרפיה, ונחסמה גם היא, אף על פי שלא דובר בכלל בפורנו ילדים.

יתרה מזאת, גם מהקישורים הפנימיים של האתרים שקישרתי אליהם לא ניתן להגיע לפורנו קטינים, ולפי מיטב ידיעתי, גם כמה האתרים האחרים שמקושרים מהם לא מחזיקים פורנו קטינים, כך שגם מבחינת קישורים שהאתר עצמו מפיץ, הוא נקי לחלוטין.

ILBL.net אינו אתר הקורא לשינוי חוקי ההסכמה.

כמו שכבר כתבתי עמדת האתר נוגדת לחלוטין כל סוג של פגיעה בילדים, ורואה ביחסי מין, או כל מגע מיני, אפילו מרומז כפגיעה בילד. בעבר הרחוק, בעת העתיקה זה היה אפשרי ומקובל, אך היום זה לא אפשרי בכלל, ומסוגל רק לפגוע בילדים ובחברה כולה. כך שהאתר מתנגד לשינוי בחוקי ההסכמה.

יהיה מאד טיפשי לחשוב שילדים ירצו מין עם מבוגרים, ואם דבר כזה קורה, מדובר בבעיה רגשית חמורה של הילד, שמחפש את האהבה האבהית שחסרה לו מהבית, אך הוא לא יודע איך והיכן לחפש אותה. מצד שני, יש דווקא אנשים שחושבים שילדים כן מעוניינים במין עם מבוגרים, אבל אלו לא אנחנו.

מלבד אותן טענות, נראה שישנו גם גל של פחד ושנאה כלפי וכלפי המשתתפים האחרים באתר. את הפחד אני מסוגל להבין, ואפילו להצדיק במידה מסוימת. הציבור לא אשם בתדמית האנס שציירה המדיה על הפדופילים. אך שנאה? אני באמת לא מסוגל להבין את זה. האתר שלי, כאחת ממטרות המשנה שלו, נועד על מנת לספק לפדופילים את הכלים לפורקן רגשי בדרכים בריאות. כמה שזה נראה מפחיד, מדריך אוהב-אוהב ילדים בקייטנה, או מורה בבית ספר שהוא אוהב-ילדים מסוגלים לעשות עבודה הרבה יותר טובה(והם עושים. אני מכיר כמה בארץ ובחו"ל) מהרבה אחרים שעוסקים באותם תחומים, כי הם באמת מקשיבים ושמים לב לצרכים של הילדים עליהם הם אחראים, והם עושים זאת מבלי לנצל אף ילד, כי הם מרוויחים את שלהם בתיעול המשקעים הרגשיים שלהם לערוצים אחרים.

אם כל הדברים שאמרתי נכונים, מדוע בכל זאת החלטתי לסגור את האתר ל-48 שעות?

יצא לי להיתקל ברשת בכמה דעות על סגירת האתר, כמו העובדה שהאקרים פרצו את האתר, ושהמשטרה דרשה ממני לסגור את האתר, ולכן הורדתי אותו והשארתי את ההודעה.

הטיעונים האלו הם רעיונות מטורפים, שאולי בעצם מלאים בתקווה שהצדק נעשה לפדופיל המרושע שעבר את העבירה החמורה של פתיחת בלוג. אבל האמת היא שאני הסרתי את האתר ל-48 שעות בעצמי, וכמו שעשיתי את זה, אני יכול להעלות אותו גם בחזרה.

הסיבה העיקרית שהייתה לי להסרת האתר עד לרגיעה יחסית של הציבור בנושא היא בטחון הגולשים בו. כמו שציינתי מספר פעמים, האתר נועד ברובו לספק מקום תומך ובטוח לאוהבי-ילדים. העדפתי לתת לרעש סביב האתר זמן מה להירגע על מנת לשמור פרטיות הגולשים, ומניעה מחשיפתם, אחד הדברים שעשוי להיות הכי קשה בשבילם בשלב זה.

הסרתי את האתר גם על מנת לקרוא את כל האתר מספר פעמים על מנת לבדוק האם הטענות של מבקרי האתר נכונות, ואם כן, אז גם על מנת לאפשר לי מרווח לשינוי התכנים האלו שלא יהוו מטרד גם בהמשך. פחות חשוב, אבל ראוי לציון, הזמן נועד גם למחיקת תגובות והודעות הזבל שפורסמו בפורום ובבלוג במהלך היום שקדם להסרה.

כמובן, שאחרי שקראו את כל זה(או אולי לא קראו, וסתם החליטו להתערב) יש כאלו אשר ימשיכו לנפנף באותו מאמר מסולף שכבר הוסר מהאתר, או בקישור לציורים שנמחק ברגע שהועלה או סתם בהיסטריה הרגילה כדי להגיד שהאתר הזה, אני וכל שאר הגולשים בו צריכים למות בעינויים קשים, אבל אני לא חושב שהם אלו שצריכים להטריד אותי.

יום טוב,

WB,

מנהל האתר

יוני
28
מאת WB

קטע נוסף

ר', שאיתו אני מדבר כבר זמן מה, ובזמן הזה הפכנו לחברים טובים, פרסם את הקטע הבא בנושא קבלה עצמית בבלוג של לואיס קרול, ואישר לי להשתמש בו גם בבלוג שלי, ואני מודה לו על כך מקרב לב.

טיפול אמיתי בפדופיליה


עבדתי כמטפל עם מקרים של פדופיליה והדרך היחידה שאני מכיר לטיפול בפדופיליה היא לקבל את עצמך באהבה. בניגוד למה שעלולים לחשוב זה מביא בהדרגה להפחתה בסימפטומים של ה"מחלה", אתה ממשיך להמשך לילדים אבל יותר ויותר מסוגל לבחור.
כל סיפור הדחייה העצמית מוביל דווקא בהפוך על הפוך ליותר משיכה ויותר אשמה ויותר פוטנציאל לפגיעה בילדים.

המשיכה לילדים אצל רוב האנשים היא הרבה יותר ממינית גרידא. זו משיכה רגשית, רוחנית ואפילו אינטלקטואלית. שיחה שיכול לנהל אוהב ילדים עם ילד יכולה להיות עמוקה ועשירה יותר משיחות מבוגרים רבות. חשוב להבין שלא מדובר רק ב"דפוסים מיניים" אלא בנטיה שלמה של הנפש ושל האדם, הוויה שלמה, שרק הקבלה המלאה שלה יכולה להביא לריפוי וליכולת לבחור. אולם, כדי לא לטאטא את הדברים אל מתחת לשטיח, איך אפשר להציע לפדופיל 'לקבל את עצמו' כאשר מדובר גם בהיבטים מיניים?
המילים שכתבתי "לקבל באהבה את עצמך" יכולות להשמע ריקות מתוכן. בהקשר של פדופיליה הן יכולות אפילו להשמע מפחידות וחסרות אחריות. זה ברור. מה יותר טבעי מלתעב ולגנות את הרצון לקיים יחסי מין עם ילד?
טבעי?
אני לא בטוח.
אני רוצה להביע כאן דעות שאולי לא יהיו אהודות על כל הגולשים. אולם כמטפל, מה שחשוב לי הוא ההחלמה של המטופל שלי וההשתלבות הבריאה שלו בחברה. לא חשוב לי "להשמע טוב" למישהו.
פדופיליה מתחילה בדרך כלל מגינוי.
ילדים מגלים סקרנות וענין זה בזה והעניין הזה הוא פעמים רבות מיני. לחשוב ש"אין רגשות מיניים לילדים" זו דעה מיושנת שפרויד סתר אותה לעילא ולעילא כבר לפני מאה שנים. לילדים יש שפע של רגשות מיניים. ילדים מתגרים מינית, מפנטזים מינית, מאוננים, ומקיימים מגעים בעלי אופי מיני מגיל צעיר מאוד. ילדים על פי תצפיות שערך תלמידו של פרויד – רייך – מגיעים לאורגזמה מלאה שלמבוגר קשה מאוד לחוות.
מבוגרים בעלי כוונות טובות וחשיבה משובשת רואים בפעילות מינית של ילדים "הפרעה", "בעיה", "מחלה", "סטיה" ומנסים לטאטא את ההתנהגות הזו באמצעות עונשים, שיחות, פרסים, הגבלות, מכות ושלל "פתרונות". הילד שמבין שאותו חלק של עצמו הוא אינו לגיטימי מדחיק מעל פני השטח את ההתנהגויות המיניות שלו והופך ברמות שונות לפי כל מקרה ל"יצור א-מיני", על מנת להמשיך ולקבל את סם החיים שלו מהמבוגרים – אהבה.
אולם המיניות היא חלק בסיסי באדם. לא ניתן להדחיק אותה. המיניות היא כח החיים שבאדם, הניסיון להדחיק אותה רק מחזק ומעצים אותה. במקום להפסיק להיות מיני הילד נעשה מיני בצורה כפייתית. זה קורה פחות או יותר לכולנו משום שרק במקרים נדירים המיניות לא מפעילה כפתורים אצל המבוגרים שסביב הילד. כך שכל אחד גדל עם הרגשה שהוא סווטה, שונה, אחר, מופרע, מינית. לכן כל ההסתרה סביב זה, לכן, כל העניין המופרז של כולם בזה, לכן האובססיביות של כולם, סטרייטים, הומואים, פדופילים ואחרים. אין הבדל מהותי.
כאשר האובייקט של הילד הוא ילד אחר, תתפתח מזה פדופליה ברמה זו או אחרת, הכל לפי עצמת הגינוי.
אז איך לפתור בעיה שמתחילה מגינוי – על ידי גינוי?!
מדהים איך כולם מאמינים בתום לב, כולל הפדופיל עצמו, שאפשר על ידי כמות גדולה יותר של מלחמה, גינוי, כימיה או מה שלא יהיה לעצור את "זה".
חברים יקרים. אי אפשר לעצור את "זה". לא כלא, לא הפחדה, לא מכות, לא איומים יעצרו את המשיכה המינית לילדים. הם בדרך כלל יעצימו אותה ויהפכו אותה למסוכנת באמת. פדופיל רגיל יכול להפוך על ידי כמות מספקת של גינוי לאנס ילדים.

תחשבו על עולם שבו אסור לאכול עוף. אבל המון אנשים משוגעים על עוף. אוכלים עוף רק במקומות מוצנעים ומוסתרים היטב. ועושים פדיחות לכל מי שנתפס אוכל עוף בפרהסיה. ברור שכל ילד יגדל שם עם כמות רצינית של רגשות אשם בנוגע לכמיהה שעשויה להיות לו לעוף. מה שרק יגביר את הכמיהה, שתגביר את האשמה שתגביר את הכמיהה עד מוות ממש.
איך יוצאים מזה?
מגיעים לטיפול או לקבוצת תמיכה של אנשים מסוגך (אני בשלבי הקמה של קבוצה לפדופיליה) ומתחילים לעבוד קשה על לקבל את עצמך באמת, ללא שיפוט.
אין צורך לקבל או לעודד מעשים של פגיעה בילדים, יש צורך לקבל את עצמך ואת המשיכה שלך לגמרי. באופן מסתורי, דווקא אז המעגל נשבר, הכמיהה נחלשת, האסיר משתחרר ומתחיל לחיות חיים נורמאליים.

מטופלים שלי הגיעו לחיים נורמאליים ואפילו להקמת משפחות. אפילו להורות – כן. הם לא מנצלים מינית את הילדים שלהם, הם למעשה הורים רגישים ונפלאים, יותר מכמה קוראים מזועזעים שאולי קוראים את השורות הללו.

הפורום העיקרי לדוברי אנגלית לתמיכה בפדופילים – לא להחלפת פורנוגרפיה או עידוד פגיעה בילדים – תמיכה בלבד הוא -
www.boychat.org
לנמשכים לבנים
לפדופילים הנמשכים לבנות – להקיש girlchat בגוגל.
בעברית הבלוג הזה הוא הניצן הראשון לדעתי לשיחה אמיתית בנושא.

אפשר להחלץ ממעגל השגעון.

אל פחד.

בפעם הקודמת שהחלטתי לשנות את המגמה של הבלוג אני הייתי בטוח שאני צריך להפוך את זה לפחות 'הבלוג של הפדופיל' ויותר לבלוג שלי, והיה בזה היגיון כלשהו, כי באמת זו הייתה המטרה שלי כשפתחתי את הבלוג. מקום להיות עצמי מכל הבחינות- ולא מה שהייתי רגיל אליו- רק חלק מהאישיות שלי בכל מקום.

אבל אחרי שהעיפו אותי מישראבלוג(לא בכח, אבל בכל זאת…) אף על פי שהתוכן שלי לא היה באמת טורדני כמו שהם טענו, הבנתי שהמצב קשה. אני מניח שאני לא היחיד במצבי ובגילי שצריך לספוג דברים שכאלו, או במקרים אחרים – לא לספוג הם פוחדים בכלל להודות שהם אוהבים ילדים.

במצב הזה הכי חשובה התמיכה- ההבנה, היכולת לדעת שאתה לא לבד, ולמעשה יש אנשים שחוו את אותם דברים, אשר עשויים להות להם הכלים לעזור לעולם לקבל אותך, ויותר חשוב- לעזור לעצמך לקבל את עצמך.

אני יודע שאני נתקלתי בקבוצה כזו, קוראים לה BLN(אפשר למצוא קישור לקהילה בבר הצדדי, אני בכוונה לא מקשר פה). בקהילה ששמה דגש על הבנה תמיכה וחברות מצאתי אנשים נפלאים, באמת נפלאים שמוכנים בכל רגע לעזור, ללמד ובכלל, לתמוך.

הקהילה הזו הפכה דיי מהר לחלק בלתי נפרד מהחיים שלי, וכמובן שגם אני שמח להיות שם בשביל אחרים.

ולמה כל זה רלוונטי לפוסט הזה, ולהחלטה כלשהי שהחלטתי? כשהבנתי שהמצב באמת בעייתי בשביל הרבה אנשים, והרבה אנשים צריכים עזרה, גיליתי שאין באמת גוף או מוסד או מקום אליו אנשים ונערים במצב שלי ובמצבים דומים יכולים לפנות אליו על מנת לחפש תמיכה בשפה העברית. ההחלטה שלי היא האמנם לא להיות איזה 'גוף' שאליו פונים, אבל אני בהחלט מוכן להיות חבר- לתמוך לעזור ולפרסם מידע חיוני שאנשים המחפשים תשובות יכולים לגשת אליו. אני יודע שלי לא היה, ונאלצתי לפנות לאותה קהילה בין-לאומית.

עם הזמן אני מוצא(טוב, למעשה הם מוצאים אותי) יותר ויותר אנשים ברשת העברית שנמצאים במצב דומה לשלי, ואני בטוח שיש עוד- כאלו שפוחדים לשאול, או אולי אפילו לא יודעים מה לשאול. אני כאן בשבילם, ובשביל כל מי שרוצה עזרה.

בצעדים לקראת מטרה זו ניתן לראות את פרסום המאמר המתורגם ' על אהבת ילדים' ואת הפוסט על יום אהבת הילדים הבין לאומי, ועוד דברים נוספים אשר עתידים לבוא.

בתור הערה כללית, זה לא אומר שאני מסתייג מההחלטה הקודמת שלי להפוך את זה לבלוג יותר אישי. להיפך, אני חושב שהקידום הזה ברעיון של הבלוג הופך את זה להרבה יותר אישי, והרבה יותר- אני. ומלבד זה, אני גם אפרסם(או לפחות אשתדל ל-) פוסטים שלא בהכרח קשורים לנושא הפדופיליה.

דרך אגב- אם מישהו מעוניין לתרום בכל אופן שהוא, בין אם בפרסום מאמרים, שיתוף בסיפורים אישיים או סתם להעניק תמיכה למי שצריך, מוזמן לפנות אלי, אני אשמח.

לפנות בוקר טוב,
WB

הכותרת אומרת הכל

לא נתתי לכם יותר מדי הזדמנויות להכיר אותי לפני שהנחתי את הקלף הזה על השולחן, אני לא רוצה לרמות אף אחד, ובין היתר, אני חושב שעדיף שתכירו אותי תוך כדי ידיעת העובדה שאני פדופיל.

הסיפור שלי

כן. גם לפדופילים יש סיפור, וגם לנו יש רגשות, אפילו שהתקשורת מנסה למנוע מהציבור להבין את זה.
את היותי פדופיל לא גיליתי, זה היה תהליך שבסופו ידעתי מה אני, ומה אני מרגיש. בהתחלה זה ממש לא היה קל, אני מצאתי את עצמי עומד במצב שבו בכל מקום אנשים שונאים אותי על משהו שלא עשיתי, רק על זה שאני, אני. זה הזכיר לי מאד תקופות חשוכות בהסטוריה של עמים שונים, ובעצם, אין באמת הרבה הבדל.
למדתי לקבל את עצמי בעזרת אתר אינטרנט, רשת קהילתית לאנשים כמוני, מכל העולם.
אני מניח שעכשיו עובר לכם בראש `הסוטה מצא עוד סוטים כמוהו, ועכשיו הם מתכננים לאנוס ילדים קטנים.`
טוב, אז לא. הלוגו של הקהילה הוא ‘Support and Fellowship’, `תמיכה וחברות`, ולא מתבצעת שם אף פעולה לא חוקית. רק התקהלות של אנשים שבאמת לא יכולים לחלוק את הרגשות שלהם במקום אחר.
זה פחות או יותר הסיפור בקצרה, וכדי לספר את הכל, אני אצטרך קצת יותר זמן ומקום. אני חושב שבינתיים זה מספק כדי שתוכלו להכיר אותי ברמה מסויימת.

פדופיליה
כשאומרים לכם את המילה פדופיל, ב-90% מהמקרים תעלה לכם לראש תמונה של יחסי מין עם קטינים. אבל הדבר לא בהכרח כזה. בפדופיליה יש אספקטים נוספים מלבד משיכה מינית. בפדופיליה יש גם אהבה. בזמנו, היה קשה לחשוב שהומוסקסואל היה יכול להרגיש רגשות כלשהם מלבד תאווה חולנית לגברים אחרים, אבל היום זה קביל ואפילו נורמאלי במידת מה. אותו דבר אצל פדופילים. אמת, חלקם לא מכירים ברגשות שלהם רק על מנת להצדיק את עצמם בביצוע עבירות על קטינים, אבל זהו אחוז קטן, שלצערי קבע את כל ההסתכלות של העולם על הפדופילים.

WB