נכתב במקור על ידי בני ציפר, עבור 'הארץ'.
הזדעזעתי עמוקות עם כולם מהמקרה שקרה במושב בני עי"ש, שבו שני צעירים התעללו מינית בילד חסר ישע והרגו אותו על פי החשד. אבל יחד עם ההזדעזעות הכנה שלי גם התפלצתי מהמסע המתחסד בעיתונים וברדיו ובטלוויזיה נגד קהילת בני האדם הנקראים "פדופילים".
רק נאמרת המלה "פדופיל", ומיד, אוטומטית, אנשים, כמו עדר בהמות עטים על זה הקרוי פדופיל לחסלו, לאבדו, למחות את שמו מעל פני האדמה. אולי לא באופן ממשי אבל אילו יכלו, נדמה לי שהיו מוכנים לעשות זאת בו לינץ' בשמחה. כי אין דבר שאנשים, וישראלים בפרט, אוהבים יותר מאשר את הנורמליות והאחידות, ולהצביע על חריגים כעל חסרי זכות לחיות בקרבם.
מעטים האנשים המבינים שפדופיליה היא בכלל לא עבירה, ולא פשע ולא שום דבר מהסוג הזה. פדופיליה היא (וגם זה לא תמיד, כפי שאסביר להלן) פאראפיליה, כלומר סוג של הפרעה מינית, כמו פטישיזם (התגרות מינית מחפצים מסוימים) או כמו סאדיזם (התגרות מינית מצפייה בסבל של הזולת). אני רוצה לראות שמישהו יהין לקרוא בגלוי בטלוויזיה או ברדיו או בעיתון שצריך לסרס את כל אלה שנהנים לצפות בזוועות בטלוויזיה, או לכלוא את כל אלה שמפנטזים לפעמים על, נניח, תצלום של החברה שלהם.
אז ככה: כדי להסיר ספק, עלי לציין שאין לי שום נטיות פדופיליות. ואין לי שום אינטרס אישי בהגנה עליהם. אני פשוט רוצה להגן על שיירי השכל הישר שנותרו בחלל האוויר הישראלי, מכיוון שיש לי הרגשה שהשכל הישר הוא יכולת שהרבה מאוד ישראלים הולכים ומאבדים לצערי.
תומאס מאן הוא פדופיל?
השכל הישר אומר לי, שעצם התשוקה המינית של אדם לילדים קטנים או לנערים (או לילדות קטנות או לנערות) היא לא דבר רע. היא אולי גם לא דבר טוב. היא דבר שקיים, וזהו זה. היא קיימת אצל אנשים מסוימים והם לא בהכרח יילכו ויממשו אותה. דוגמה נפלאה ביותר לפדופליה היא הסיפור "מוות בוונציה" של תומס מאן. בואו נניח שתומס מאן היה ישראלי. הרי היו מיד קורעים אותו לגזרים אם הוא היה מפרסם בישראל ספר כזה, שמספר על פרופסור שמתאהב באופן חולני בנער. למזלו, הוא לא היה ישראלי, ואפילו זכה לקבל את פרס נובל.
כללית, תולדות האמנות והספרות מלאים באנשים כמו תומס מאן, יוצרים דגולים, שמימשו את הפנטסיות הפדופיליות שלהם בצורת יצירות אמנות שהציגו גופים ארוטיים של צעירים ואת התשוקה אליהם. וידוע שיש יוצרים דגולים, כמו למשל הסופר הצרפתי אנדרה ז'יד, גם הוא חתן פרס נובל, שמספר בזיכרונותיו על נסיעות לצפון אפריקה כדי לבעול נערים שחומי עור יחד עם עמיתו הסופר האנגלי אוסקר ויילד. אז מה? מישהו הלך וכלא אותו וסירס אותו? את אוסקר ויילד כלאו בגלל משהו אחר. בגלל שהומוסקסואליות היתה דבר אסור בכלל באנגליה, בלי קשר לגיל של הפרטנר המיני.
היום, להגיד שצריך לכלוא הומואים ולסרס אותם הוא רק נחלתם של אנשים ריאקציונריים כמו למשל כמה ממנהיגי ש"ס. למעשה קרה ההפך: לנאץ הומואים זה עבירה. אבל בואו נחשוב עד כמה כל הדברים הנחשבים נתעבים או לא נתעבים הם תלויי זמן, ותרבות וחברה. לידיעתכם: הומוסקסואליות הוצאה רשמית מרשימת ההפרעות המיניות רק בשנות השמונים של המאה העשרים!
גם פדופיליה היא עניין יחסי ותרבותי
כך שכאשר מתנפלים על מי שמוגדרים כפדופילים בשצף קצף, ותמיד בחדווה, כי כמו שאמרתי קודם, אין דבר שישראלים אוהבים יותר מאשר להיראות מוסריים יותר מזולתם, ולהפגין כמה הם בסדר – ובכן לפני שמתנפלים אוטומטית על פדופילים, בואו נזכור שגם הפדופיליה הממומשת הלכה למעשה, כלומר משכב עם ילדים או נערים או נערות מתחת לגיל ההסכמה, היא עניין יחסי ותרבותי, שיכול להשתנות מחברה לחברה וממדינה למדינה, וגם לפעמים באותה מדינה, על פי הנסיבות.
למשל: אני מכיר זוגות נאהבים צעירים, שבהן בן הזוג הוא נניח חייל בן עשרים ובת הזוג היא תיכוניסטית מתחת לגיל ההסכמה. האם זה שהוא מנשק אותה ואולי אפילו מקיים אתה יחסי מין, הוא סימן לכך שהוא פדופיל? וכשבתימן היו מחתנים ילדות יהודיות בנות 12 עם מבוגרים כדי שחס וחלילה לא ייחטפו על ידי מוסלמים, האם זה הופך את המבוגרים הללו לפדופילים ולאנסים של קטינות? אם כן, יש הרבה יוצאי תימן בארץ שצריכים לכסות את פניהם בבושה ולומר לעצמם שאביהם היה בעצם פדופיל ואנס נתעב.
פורנוגרפיה עיתונאית
בואו נבהיר את הדבר אחת ולתמיד: כששני האחים מהמושב בני עי"ש התעסקו עם הילד בן השבע והרגו אותו על פי החשד, העבירות שעשו אינן בכלל פדופיליה, אלא אינוס של חסר ישע ורצח או אינוס של חסר ישע והריגה. אלה העבירות ולא פדופיליה. אבל מכיוון שהעיתונות אוהבת בעצמה פורנוגרפיה, היא מערבבת את ההפרעה הנפשית (או הנטייה המינית) עם העבירה הפלילית, כי ככה זה יותר עסיסי. וכולם נכנסים ברצון למשחק המטעה – והנפשע, בעצם – הזה בלי לחשוב פעמיים.
וכך אני שומע אנשים אומרים, תוך כדי האזנה לרדיו במונית או באוטובוס: "צצצ, הפדופילים האלה. הייתי תופס אותם ומולק להם את הזין!" הם לא היו מגיבים כך אילו היו שומעים שסתם רוצח רצח סתם חסר ישע. רוצחים סתם זה אריסטוקרטיה!
בתי טלילה, שעובדת שנים בעזרה למכורים לסמים באזור התחנה המרכזית, סיפרה לי על זונה שהיא מכירה, שהחלה לעבוד בזנות בגיל עשר. זה היה כאמור בלב תל אביב, העיר העברית הראשונה. לאף אחד זה לא היה איכפת אז. אף אחד מהלקוחות שלה או מהסרסורים שלה לא נתפס ואני בטוח שאף אחד מהם לא אמר לעצמו "אני פדופיל מגעיל". היום הזונה היא כבר בוגרת, כמובן. אם אונס של קטינות היה נחשב לעבירה ראשונה במעלה באג'נדה המשטרתית כמו שמציגים זאת עכשיו, אחרי הרצח בבני עי"ש, הבחורה הזאת לא היתה מסתובבת בתחנה המרכזית של תל אביב ועוסקת בזנות מגיל עשר.
אלא מה, זו עבירה של אינוס קטינה מסוג לא מעניין. אי אפשר להפוך את זה לסיפור עיתונאי. לעומת זה, הסיפור של הרצח בבני עי"ש הוא סיפור עסיסי, שמעניק למשטרה קרדיט, אף על פי שהיא בעצם לא עשתה כלום. הדבר היחיד שהיא עשתה זה הרבה רוח, והרבה הטעיה סביב, כאמור, המהות של הפדופיליה, שלמעשה אין לה שום קשר לעובדה ששני הצעירים האלה התעללו על פי החשד בילד והרגו אותו. כי אם הפדופיליה עצמה היא עבירה, קדימה, שיאסרו על הפצת "מוות בוונציה" של תומס מאן, הספר והסרט, ו"לוליטה", הספר והסרט. ולא אלאה אתכם ביצירות מופת נוספות.
