נכתב על ידי ר', מטפל אוהב ילדים
עבדתי כמטפל עם מקרים של פדופיליה והדרך היחידה שאני מכיר לטיפול בפדופיליה היא לקבל את עצמך באהבה. בניגוד למה שעלולים לחשוב זה מביא בהדרגה להפחתה בסימפטומים של ה”מחלה”, אתה ממשיך להמשך לילדים אבל יותר ויותר מסוגל לבחור.
כל סיפור הדחייה העצמית מוביל דווקא בהפוך על הפוך ליותר משיכה ויותר אשמה ויותר פוטנציאל לפגיעה בילדים.
המשיכה לילדים אצל רוב האנשים היא הרבה יותר ממינית גרידא. זו משיכה רגשית, רוחנית ואפילו אינטלקטואלית. שיחה שיכול לנהל אוהב ילדים עם ילד יכולה להיות עמוקה ועשירה יותר משיחות מבוגרים רבות. חשוב להבין שלא מדובר רק ב”דפוסים מיניים” אלא בנטיה שלמה של הנפש ושל האדם, הוויה שלמה, שרק הקבלה המלאה שלה יכולה להביא לריפוי וליכולת לבחור. אולם, כדי לא לטאטא את הדברים אל מתחת לשטיח, איך אפשר להציע לפדופיל ‘לקבל את עצמו’ כאשר מדובר גם בהיבטים מיניים?
המילים שכתבתי “לקבל באהבה את עצמך” יכולות להשמע ריקות מתוכן. בהקשר של פדופיליה הן יכולות אפילו להשמע מפחידות וחסרות אחריות. זה ברור. מה יותר טבעי מלתעב ולגנות את הרצון לקיים יחסי מין עם ילד?
טבעי?
אני לא בטוח.
אני רוצה להביע כאן דעות שאולי לא יהיו אהודות על כל הגולשים. אולם כמטפל, מה שחשוב לי הוא ההחלמה של המטופל שלי וההשתלבות הבריאה שלו בחברה. לא חשוב לי “להשמע טוב” למישהו.
פדופיליה מתחילה בדרך כלל מגינוי.
ילדים מגלים סקרנות וענין זה בזה והעניין הזה הוא פעמים רבות מיני. לחשוב ש”אין רגשות מיניים לילדים” זו דעה מיושנת שפרויד סתר אותה לעילא ולעילא כבר לפני מאה שנים. לילדים יש שפע של רגשות מיניים. ילדים מתגרים מינית, מפנטזים מינית, מאוננים, ומקיימים מגעים בעלי אופי מיני מגיל צעיר מאוד. ילדים על פי תצפיות שערך תלמידו של פרויד – רייך – מגיעים לאורגזמה מלאה שלמבוגר קשה מאוד לחוות.
מבוגרים בעלי כוונות טובות וחשיבה משובשת רואים בפעילות מינית של ילדים “הפרעה”, “בעיה”, “מחלה”, “סטיה” ומנסים לטאטא את ההתנהגות הזו באמצעות עונשים, שיחות, פרסים, הגבלות, מכות ושלל “פתרונות”. הילד שמבין שאותו חלק של עצמו הוא אינו לגיטימי מדחיק מעל פני השטח את ההתנהגויות המיניות שלו והופך ברמות שונות לפי כל מקרה ל”יצור א-מיני”, על מנת להמשיך ולקבל את סם החיים שלו מהמבוגרים – אהבה.
אולם המיניות היא חלק בסיסי באדם. לא ניתן להדחיק אותה. המיניות היא כח החיים שבאדם, הניסיון להדחיק אותה רק מחזק ומעצים אותה. במקום להפסיק להיות מיני הילד נעשה מיני בצורה כפייתית. זה קורה פחות או יותר לכולנו משום שרק במקרים נדירים המיניות לא מפעילה כפתורים אצל המבוגרים שסביב הילד. כך שכל אחד גדל עם הרגשה שהוא סווטה, שונה, אחר, מופרע, מינית. לכן כל ההסתרה סביב זה, לכן, כל העניין המופרז של כולם בזה, לכן האובססיביות של כולם, סטרייטים, הומואים, פדופילים ואחרים. אין הבדל מהותי.
כאשר האובייקט של הילד הוא ילד אחר, תתפתח מזה פדופליה ברמה זו או אחרת, הכל לפי עצמת הגינוי.
אז איך לפתור בעיה שמתחילה מגינוי – על ידי גינוי?!
מדהים איך כולם מאמינים בתום לב, כולל הפדופיל עצמו, שאפשר על ידי כמות גדולה יותר של מלחמה, גינוי, כימיה או מה שלא יהיה לעצור את “זה”.
חברים יקרים. אי אפשר לעצור את “זה”. לא כלא, לא הפחדה, לא מכות, לא איומים יעצרו את המשיכה המינית לילדים. הם בדרך כלל יעצימו אותה ויהפכו אותה למסוכנת באמת. פדופיל רגיל יכול להפוך על ידי כמות מספקת של גינוי לאנס ילדים.
תחשבו על עולם שבו אסור לאכול עוף. אבל המון אנשים משוגעים על עוף. אוכלים עוף רק במקומות מוצנעים ומוסתרים היטב. ועושים פדיחות לכל מי שנתפס אוכל עוף בפרהסיה. ברור שכל ילד יגדל שם עם כמות רצינית של רגשות אשם בנוגע לכמיהה שעשויה להיות לו לעוף. מה שרק יגביר את הכמיהה, שתגביר את האשמה שתגביר את הכמיהה עד מוות ממש.
איך יוצאים מזה?
מגיעים לטיפול או לקבוצת תמיכה של אנשים מסוגך (אני בשלבי הקמה של קבוצה לפדופיליה) ומתחילים לעבוד קשה על לקבל את עצמך באמת, ללא שיפוט.
אין צורך לקבל או לעודד מעשים של פגיעה בילדים, יש צורך לקבל את עצמך ואת המשיכה שלך לגמרי. באופן מסתורי, דווקא אז המעגל נשבר, הכמיהה נחלשת, האסיר משתחרר ומתחיל לחיות חיים נורמאליים.
מטופלים שלי הגיעו לחיים נורמאליים ואפילו להקמת משפחות. אפילו להורות – כן. הם לא מנצלים מינית את הילדים שלהם, הם למעשה הורים רגישים ונפלאים, יותר מכמה קוראים מזועזעים שאולי קוראים את השורות הללו.
לדעתי האתר הזה הוא הניצן הראשון להדברות בנושא.
אפשר להחלץ ממעגל השגעון.
אל פחד.
הוספת תגובה