ilbl.net

אוקיי. עכשיו אני מסתכל על הפוסט רגע לפני שאני לוחץ על שליחה, ואני רואה שזה עומד להיות פוסט ממש ארוך. סתם חשבתי שיהיה כדאי להזהיר אתכם.

לא תכננתי לכתוב את הפוסט הזה, למעשה, הרעיון עלה לי רק הבוקר, ולא הייתי בטוח באמת שאני עומד ליישם אותו.

השנה הזו הייתה מעט שונה מהשנים הקודמות שלי ברשת, במיוחד במבט על הפעילות שלי בקהילות אהבת הילדים המקוונות.

בשנה הזו יצא לי לפגוש ולהכיר אנשים מדהימים במיוחד, ובשנה זו גם מצאתי את עצמי במצבים ממש לא נעימים(בלשון המעטה) שכמעט גרמו לי לפרוש לחלוטין, ולנטוש את כל מה שנבנה פה על ידינו כקהילה.

השנה הייתה אחת מהשנים המרגשות יותר בחיים שלי, בשנה הזו למדתי דברים רבים על עצמי ועל כל העולם בכלל. זו בהחלט הייתה שנה פרודוקטיבית מבחינתי.

מנקודת המבט של קהילת אהבת הילדים, השנה התחילה בשבילי, שאחרי הרבה זמן, הסכמתי סוף סוף להיות חלק פעיל בחלק מסויים בצוות של BLN(אגב, כבר 'קודמתי' מאז).החודשיים הבאים עברו בשקט יחסי עד שהחלטתי לפתוח בלוג חדש במערכת ישראבלוג ותפוז במקביל.

הם ביקשו לבחור קטגוריות לבלוג, אבל לא ממש היה לי מושג לאן להכניס אותו. איך אני אמור לדעת בכלל? עדיין לא כתבתי את הבלוג, ואני עדיין לא יודע איך הוא ייראה. אולי לאחרים יש תכנית מראש מה הם רוצים מהבלוג שלהם, אבל לא אני. אני פשוט כותב, ומקווה שיהיה טוב.

לא ידעתי בדיוק אם אני מוכן לעשות את הצעד הזה, לבוא ולהגיד בקול שאני אוהב ילדים, אבל נראה שהצורך שלי לצעוק את זה בקול התגבר על הפחד שלי מחשיפה, ויום אחר כך באמת עשיתי את זה.

לא נתתי לכם יותר מדי הזדמנויות להכיר אותי לפני שהנחתי את הקלף הזה על השולחן, אני לא רוצה לרמות אף אחד, ובין היתר, אני חושב שעדיף שתכירו אותי תוך כדי ידיעת העובדה שאני פדופיל.

כמובן שהשלב הבא היה כבר ברור. זה היה בלתי נמנע, ואכן, לאחר עשר רשומות ומעט יותר מחודש, חזרתי הביתה לגלות שכמו בלוג נוסף בנושא פדופיליה שנסגר מספר ימים לפני כן, גם הבלוג שלי נסגר, והשאיר אחריו הודעת 'שגיאה במספר הבלוג', ומסר מהנהלת האתר בתיבה שלי.

שלום
הבלוג בישראבלוג שמספרו 388040 ושנמצא בבעלותך
נמחק, היות והוא מכיל תוכן טורדני ועובר על תקנון השימוש באתר.
בברכה
אילנה תמיר
מנהלת ישראבלוג

לא הייתה לי יותר מדי אפשרות לויכוח. זה היה מובן שהם לא רוצים אותי שם, לא משנה מה אני מייצג באמת. רק חבל שהם לא באמת טרחו להודיע לי על זה לפני.

הבלוג בתפוז עוד נשאר פעיל באותו זמן, ושם פרסמתי את הרשומה האחרונה לאותו בלוג. 'טורדנות'.

נושא אישי ומאד דחוף אילץ אותי למחוק את הבלוג באופן עצמאי, ללא כל בקשה או איום מגורם חיצוני כלשהו, ואז חשבתי פחות או יותר שזה הסוף. שאני לא הולך יותר להעלות את נושא אהבת הילדים בעברית.

אבל נראה שזה לא מה שקרה. מעל חודש אחר כך, בחודש אפריל, כשאנשים שונים שכנעו אותי שאני צריך לפתוח מחדש את הבלוג, בלי שהם אפילו ידעו על הקיום שלו, החלטתי שאני חייב לנסות את זה שוב.

באותו זמן גם קיבלתי את הגיבויים של הבלוג שלי מהנהלת ישראבלוג(אחרי שביקשתי אותם כל כך הרבה זמן!), דבר שבהחלט שכנע אותי שהחזרה לבלוג היא אפשרית, כי התוכן הראשוני כבר קיים אצלי.

ניסיתי שירותים מקוונים שונים, אבל באמת לא התלהבתי מהם. חלקם היו בהחלט נחמדים, אבל לא התאימו לצרכים שלי. שירותים מסויימים לא אפשרו לי להתאים את המערכת באופן עצמאי, ואחרים אפשרו לי את זה, אבל הציעו לי תמיכה לא רשמית לחלוטין בעברית.

פה בערך מערכת וורדפרס נכנסה לתמונה. מצאתי לי שרת חינמי שהיה מוכן ליצור בשבילי בסיס נתונים בלי פרסומות. זוהי, דרך אגב, הייתה בערך התקופה ששרון גפן דיווחה על הבלוג שלי למפלג עבירות מחשב כי… בעצם, בלי סיבה… פשוט מאזרחות טובה.

קפיצה מהירה קדימה. אנחנו בחודש יוני. אז הבנתי שאני לא היחיד. כמובן שידעתי שאני לא הפדופיל היחיד ברשת, אבל לא באמת חשבתי על זה ככה. לא חשבתי על זה שכמו שאני חיפשתי מקום להיות עצמי, כך גם אוהבי ילדים אחרים מחפשים מקום שבו הם יוכלו להגיד שהם אוהבי ילדים בלי שיסתכלו עליהם בחלחלה.

יש מקומות רבים כאלו ברשת. אבל לא ברשת הישראלית. לא לאוהבי הילדים דוברי העברית. לא היה להם מקום שבו הם יוכלו למצוא גם אם לא נחמה, אז אולי הבנה, כי זה מה שאוהבי הילדים באמת רוצים.

התובנה הזו הביאה אותי לפרסום פוסטים שונים, אבל אולי הכי משמעותי מבחינתי, היה הפוסט ”הבנה, הגדרה מחדש ושינוי מגמה".

ולמה כל זה רלוונטי לפוסט הזה, ולהחלטה כלשהי שהחלטתי? כשהבנתי שהמצב באמת בעייתי בשביל הרבה אנשים, והרבה אנשים צריכים עזרה, גיליתי שאין באמת גוף או מוסד או מקום אליו אנשים ונערים במצב שלי ובמצבים דומים יכולים לפנות אליו על מנת לחפש תמיכה בשפה העברית. ההחלטה שלי היא האמנם לא להיות איזה 'גוף' שאליו פונים, אבל אני בהחלט מוכן להיות חבר- לתמוך לעזור ולפרסם מידע חיוני שאנשים המחפשים תשובות יכולים לגשת אליו. אני יודע שלי לא היה, ונאלצתי לפנות לאותה קהילה בין-לאומית.

עם הזמן אני מוצא(טוב, למעשה הם מוצאים אותי) יותר ויותר אנשים ברשת העברית שנמצאים במצב דומה לשלי, ואני בטוח שיש עוד- כאלו שפוחדים לשאול, או אולי אפילו לא יודעים מה לשאול. אני כאן בשבילם, ובשביל כל מי שרוצה עזרה.

צורת המחשבה הזו היא מה שהוביל אותי בסופו של דבר לקנות שטח אכסון ברשת, ולשים בו אתר ואפילו פורום שנועדו לספק לאוהבי הילדים והקרובים שלהם תמיכה ומידע חיוני.

בזמן כלשהו, שונאת אוהבי-ילדים מסויימת בגלוב שמעה על האתר, והחליטה לפרסם רשומה מאד חסרת טעם שעשתה הרבה רעש ברשת(6,5,4,3,2,1, ובעצם… עוד המון!) ואפילו מחוץ לה בעיתונים, ובשאר אמצעי התקשורת בישראל(אפילו יובל דרור בכבודו! הביע את דעתו על כל העניין).

באותו יום דבר אחד הדאיג אותי במיוחד. הביטחון של הגולשים באתר. לכן סגרתי את האתר ליומיים, בהם העליתי לרשת הצהרה לגבי האתר ולגבי כל מה שקרה באותה תקופה.

איך שהוא הצלחתי לעבור את זה, משהו שכמובן לא הייתי יכול לעשות בלי האנשים הנפלאים מהקהילה הקטנה שהספיקה להתפתח סביב הפורום שלנו, ובעזרת חברים נוספים מקהילת אוהבי הילדים הבין-לאומית.

במבט לאחור, אני חושב שאולי הפרסום השלילי הזה של האתר בא לטובה, כי בסופו של דבר, אלו שבאמת צריכים להגיע לאתר, נחשפו אליו בעזרת הכתבות והסיקור התקשורתי הנרחב שהוא זכה לו.

גם אם רכשנו לעצמנו הרבה שונאים, אני מאמין שיש אלו שזה בדיוק מה שהם היו זקוקים לו על מנת למצוא מקום בו הם יוכלו להיות עצמם בלי לפחד.

מאז אוקטובר ועד עכשיו לא קרו יותר מדי דברים מעניינים או שווי ציון, מלבד הגדילה היחסית של הקהילה שלנו(ְהיא עדיין קטנה במיוחד), והעובדה שלא 'זכינו' להצקות בלתי פוסקות והטרדות לא נעימות, אף על פי שהיו כמה מקרים משעשעים כמו הניתוח הזה שהפסיכולוגית החביבה נעמה בר-שדה ניסתה לעשות עלי(כמובן שלא הלך לה. היא הסתמכה רק על המידע השגוי שפורסם בעיתונים וברשת, ולא טרחה לגשת לפה ולראות את האמת). ניסיתי לשלוח לה הודעה, אבל היא לא טרחה להשיב לי. כנראה שהיא עסוקה מאד בכתיבת מאמרים על פדופילים מהרשות.

עוד דבר משעשע שקרה לאחרונה בפורום הוא הגעה של 'ילדה' בת '12' שככל הנראה נמשכת למבוגרים לפורום שלנו.
יותר מצחיק שזה קרה בדיוק יום אחרי פרסום התחקירים בערוץ עשר(שעליהם שכחתי לדבר, אגב), וממש קורע מצחוק שהיא נכנסה לפורום לאוהבי ילדים(בנים) וחיפשה חבר מבוגר. אבל נו, נסלח לה. היא רק בת 12!

זו הייתה שנה עמוסת פראנויה, ברגעים מסויימים פשוט רציתי לעזוב את כל מה שבנינו פה ולקפל את הזנב בין הרגליים. אני שמח שלא עשיתי את זה, היום, כמה חודשים אחר כך, אני רואה שואלי זה היה חיוני, שאולי בעצם, היינו חייבים לעבור את זה כדי להיות מי שאנחנו היום.

השנה הייתה שנה מדהימה ומלאת חוויות. באמת שלא הייתי רוצה או מוכן להחליף אותה בשום דבר אחר.

בחיים הפרטיים שלי לקחתי על עצמי השנה דיי הרבה פרוייקטים חדשים. חלקם גדולים יותר, חלקם קטנים, אחרים ממש אילצו אותי להשקיע המון בלי יותר מדי תמורה חזרה, ולעתים גם היה נראה שאני בן האדם הכי עמוס בעולם, אפילו כשלא עשיתי כלום. פשוט כי זו הייתה התחושה שלי, וככה ביליתי את רוב ימי השנה.במהלך השנה הזו יצרתי קשרים עם אנשים נפלאים, את חלקם כבר הכרתי ולמדתי להכיר יותר טוב, אחרים חדשים לחלוטין, את חלקם זכיתי פשוט להכיר מחדש, ואני ממש שמח זכיתי ליצור איתם קשר.הלימודים, כרגיל, חוסר השקעה מתמיד, והצלחה בהתאם. אולי אני צריך לקחת הפסקה. אנחנו לומדים יותר מדי(אז מה אם רק חזרתי משביתה של חודשיים???).

וואו. לא ציפיתי להרחיב כל כך. פשוט באתי למחשב והתחלתי לכתוב. לא ממש תכננתי מה אני אגיד, אבל נראה שהיה לי הרבה מה להוציא החוצה.

אם מישהו בכלל קרא עד לפה(מה שאני לא מאמין שקרה), זה נפלא, אם לא, אז זה פחות או יותר כרגיל, לא שקוראים פה יותר מדי בכל אופן…

זהו. הרשומה האחרונה שלי השנה.
לילה טוב, זזתי לישון.

שנה נפלאה!
WB

בין הרבה שאלות בנושא הזה שאני שואל את עצמי, השאלה הזו חוזרת על עצמה דיי הרבה. מי אני לעזאזל. הקיום שלי ברשת אילץ אותי ליצור כל מיני זהויות שבכולן יש חלק ממני, אבל אף אחת מהם היא לא אני. לא ממש. אותן דמויות הן רק אותו חלק, וזהו.

האם אני א!@#$%- נער בן שבע עשרה, לומד בתיכון רגיל, לא מגיע ללימודים כי לא מסכים עם העובדה שבית הספר שובר שביתה. דיי רגיל, נהנה להיות עם חברים, ומבלה דיי הרבה זמן בבטלה מול המחשב ובשינה. נהנה לצחוק, ומוצא כמעט כל מצב מצחיק. כותב הרבה, בעיקר לעצמו, ומשקיע הרבה מחשבה בפיתוח תיאוריות מוזרות, והיצמדות לעבר.

אבל אולי אני ———, אוהב ילדים צעיר חובב רשת. נהנה מאד מהשהייה במערכת הפורומים BoyLover.net בה הוא חבר כבר שנתיים. רגיש ומרגיש, מבין אנשים מסביבו בצורה טובה, ואוהב לקחת יוזמה.

בעצם, יכול להיות שאניWB, בעל אתר אוהבי ילדים משלו, יודע לדבר, אפילו דיי טוב. חסר תכלית של ממש, הוא פשוט קיים שם, ולרוב האנשים לא אכפת/אכפת יותר מדי.

כשאני מסתכל במראה אני לא רואה יותר מבן אדם אחד, אני לא פסיכוטי, ואין לי סכיזופרניה. אבל לפעמים אני שואל את עצמי- האם אותם האנשים שאני שולח למשימות שונות, כמו כתיבת בלוג, השתתפות בפורום או עשיית שיעורים- האם הם כולם אותו בן אדם? נראה לעתים שלכל אחד יש אישיות שונה, לכל אחד אופי אחר, כל אחד 'חי' אחרת, אבל כולם אצל פונדקאי אחד.

האם אני, בתור ה'פונדקאי' צריך להאמין שאני באמת מחזיק בתוכי שלוש ישויות שונות(כמעט כמו בסטייל אנדר מקסנוסייד/ילדי המחשבה), ושלושתן פרודות אחת מהשנייה, או שהן אותה ישות, דמות אחת שמורכבת מהרבה סעיפים שונים?

לבלוג קראתי לראשונה Mr.Hyde, והשאלה שאני שואל היא מי אני? Dr.Jekyll, או Mr.Hyde, ואולי בתפנית מדהימה, ג'קיל הוא הייד?

זה נחמד.

לפני כמה ימים גיליתי ששם המשתמש שלי(לא WB, אחד אחר) פורסם בתגובות לסרטונים ביוטיוב ובקבוצות דיון שונות ברשת ביחד עם עוד כמה משתמשים אחרים ב BoyLover.net, בבקשה לדווח עלינו לאינטרפול כי אנחנו אנסים ופורנוגרפי ילדים.

אז קדימה, מהר, לדווח עלי לאינטרפול!

ערב טוב.

דברים לא תמיד קורים כמו שמצפים שהם יהיו. כשנרשמתי בגיל 15, לפני שנתיים, לאתרBoyLover.net, לא באמת ידעתי למה לצפות. לא חשבתי יותר מדי. בעיקר פחדתי. האם כל האתר הזה הוא מלכודת שנועדה לתפוס אנשים כמוני… האם האתר הזה שייך לארגון כמו Perverted Justice ומעצם היותי חבר שם אני מייד הופך ל"מסומן". אבל בכל זאת נרשמתי.

מהרגע שהחשבון שלי אושר והתחלתי לשלוח הודעות הפחד נעלם כמעט מייד. מה שגיליתי זו קהילה עצומה בגודלה, שאז כללה קרוב לשלושים אלף חברים(היום אנחנו ממש במרחק נגיעה מהחמישים) כולה מלאה תמיכה, אהבה, עזרה וחברות, אבל הדבר שהכי הדהים אותי היה שהקהילה הזו מלאה באנשים רגילים, בדיוק כמוני(!).

את חלק מהאנשים הנפלאים ביותר שיצא לי להכיר מצאתי שם, ועם רובם אני בקשר תמידי. אולי אני לא באמת רואה אותם פנים מול פנים או מקיים איתם אינטרקציה ישירה, שכן רובם הגדול(מאד) גרים בחו"ל, ורק משתמשים בודדים בקהילה חיים בארץ או יש להם בכלל קשר לשפה העברית, אבל כבר מההיכירות הראשונה הזו, אותה שיחת טקסט קצרה מציגה את המציאות כמו שהיא. אכפת להם. הם רוצים לדעת ושואלים שאלות, לא בגלל נימוסים מאולצים, ברשת אין דבר כזה.

עם הזמן הכרתי שם עוד ועוד אנשים. חלקם לא נמצאים שם יותר מסיבות שונות, אבל אלו שעזבו מכורח המציאות תמיד חזרו. אפשר להגיד בביטחון מלא שהם אוהבים את המקום, אחרת הם לא היו מבזבזים שם כל כך הרבה זמן מהחיים שלהם. שנתיים, במקרה שלי.

בשמונה עשרה החודש אציין שנתיים בפורום. שנתיים של חברויות נפלאות ואנשים שאני לא יודע איך באמת היו נראים החיים שלי בלעדיהם. רק בזכות המקום ההוא למדתי לקבל את עצמי ולהיות כן עם מי שאני. זה יהיה קשה מאד, אני יודע, אבל אני רוצה שהקהילה הקטנה שלנו פה בפורום תהיה כמו bln, שתוכל באמת לספק תמיכה והבנה לאלו שזקוקים לה, כי למעשה, זה מה שמחזיק את רובם ונותן להם את הכח לעבור עוד יום.

ערב טוב,
WB

אי-שפיות. יש כאלו שאולי יגידו שזהו אי של שפיות בתוך כל הבלאגן שמסביבי. אני לא בטוח. אני פשוט רוצה לכתוב.

כמו שכבר אמרתי, הסרתי את הקישור לבלוג מהאתר. ברגע שהאתר זכה לתפוצה רחבה, ונכנסו אליו הרבה יותר אנשים שאמורים להכנס מאשר לפני כן, הבנתי שהאתר הזה מתחיל להשיג את המטרה שלו, ושהוא כבר לא האתר שלי, שאני רק משתמש בו, כמו כולם. לכן הסרתי את הבלוג מהתפריט הקישורים, אין סיבה שהוא יזכה לעדיפות כלשהי בקישורים רק מפני שזהו הבלוג שלי.

הרעיון לשם אי שפיות בא לי רגע אחרי שחשבתי על הלוגו החדש. הוא עלה לי בראש בתור רעיון משעשע, ושעה אחר כך הוא היה הלוגו החדש של הבלוג. אני מקווה שהשינוי הזה יביא אותי לכתוב יותר.

—

אם שמתם לב(וגם אם לא), החלפתי את העיצוב של האתר, או יותר נכון, לקחתי את העיצוב הקיים, והלבשתי עליו מעטפת חדשה. נראה יותר טוב, לא?

אני מקווה בימים הקרובים להעלות עוד כמה טקסטים לאתר, אבל אל תתפסו אותי במילה.

בוקר טוב,

WB

הימים האחרונים לא היו קלים בכלל, החל מפרסום הפוסט של ילדה בגלוב, לכתבה בידיעות(שזכתה לעמוד שער בלי הצדקה בכלל), ומשם לכל המדיות האחרות- טלוויזיה, רדיו והרשת.

הביקורות והתגובות עלי ועל האתר לא היו 'מחמיאות במיוחד', אבל זה הגיוני, "אנס קטינים" ו"רוצח נפשות" שכמוני ראוי לשריפה, סקילה, כיתת יורים, ועוד(רק תציצו בתגובות).

לא היו הרבה שבאו לנסות להגן עלי(לא שביקשתי, אבל נו, מילא…), או לפחות להקשיב, אבל אלו שכן, עשו עבודה לא רעה בכלל.

מאוחר יותר, אחרי שפרסמתי את ההצהרה על האתר ומאורעות הימים האחרונים, נראה שאנשים מסוימים, במיוחד יובל דרור בתגובות בבלוג שלו, המשיכו לנפנף באותן טענת חסרות בסיס שהפרכתי לפני ואחרי ששחררתי את ההצהרה. אגב, לאחר שהסתבר ליובל דרור שכנראה אין לו הרבה מה להגיד באמת כנגד האתר שלי, הוא פשוט פינה אותי בנועם החוצה מהבלוג שלו, כיאה לכל בן תרבות.

WB – אני מקווה שבאת על סיפוקך בתגובה הזו כי זו תהיה תגובתך האחרונה בגלוב. יתכן שאצור איתך קשר בהמשך כדי לעקוב אחר הסיפור שלך עבור העיתון (ותחליט אם אתה מעוניין לענות לי או לא) אבל יחסינו בגלוב הסתיימו.
פתח מחדש את הפורום אצלך באתר ומי שירצה לדבר איתך ידע איך למצוא אותך.
אני חושב שקיבלת במה נאה וחופשית לגמרי להסביר מכל הכיוונים את עמדותיך.
לא תוכל לחדש לנו עוד דבר.
תודה רבה ושלום.

או שבעצם הוא אמר את זה כי נעלב מהתגובה הקודמת שהייתה לי אליו

יובל

WB – מהרגע שאתה מארח ומתרגם טקסטים שקוראים בדיוק לזה, ברגע שאתה מרים פורום שכל מטרתו לכנס פדופילים הדנים (בין השאר) מהי האתיקה הנכונה “לאהוב ילדים” (כן בכוח, לא בכוח, כן דיסני, לא דיסני) אני מטיל ספק גדול בכל מה שכתבת אצלנו. בניגוד לחלק מהמגיבים, אני קראתי כל מילה אצלך באתר ואני מודיע לך שאתה לא יכול לאחוז את המקל משתי קצוותיו – למרות שאתה מאוד משתדל.
בשלב הזה, אם לא אכפת לך (וגם אם כן), אודה לך. אתה מוזמן להמשיך ולעדכן את הבמה שיצרת לעצמך – עד שמישהו יעצור אותך. הגלוב מפסיק לשמש כצינור להפניית גולשים עבורך.
תודה ויום טוב.

אם היית מסכל על אותו טקסט בודד שאתה מדבר עליו שוב, היית רואה שכבר הכותב עצמו מודיע שם שזה בכלל לא משתלם לפגוע בילדים, ובכל מקרה, המטרה בהעלאת הטקסט הייתה אחרת לגמרי, כשהתייחסתי לנקודות שונות בו. אותו הטקסט ירד לעריכה מחדש. כל מטרתו של הפורום היא לא לדון באתיקה הנכונה לאהוב ילדים, אלא לספק מקום לאוהבי ילדים להתבטא, ואם כבר… נושא הקוד האתי דיבר על איך לאהוב ילדים בלי לפגוע בהם, כשכבר על חלק מהטענות נאמר בפורום שהן רק היפותטיות כי הן לא בהכרח מתיישבות עם החוק והמוסר.
אם קראת כל מילה באתר, הייתי רוצה לדעת בדיוק איך המאמרים “תסביך שרק”, “השד בארון”, “על אהבת ילדים” ו”טיפול אמיתי בפדופיליה”, שהם בעצם כל שאר המאמרים שהעליתי לאתר, פוגעים בילדים?
באמת שאם חשבת שאני רוצה את הגלוב כאמצעי להפניית גולשים, אז טעית טעות חמורה. באמת שלא עניינו אותי במיוחד אלפי הגולשים שנכנסו לאתר בימים האחרונים.
נראה שאתה ממשיך להתעלם מההצהרה שפרסמתי. מסתבר שאחרי הכל, אתה לא מתנגד אלי כי אתה חושב שאני תומך במין עם קטינים, אלא כי אתה פשוט מזועזע רק למשמע הביטוי פדופיל, וכל טיעון הגיוני שאביא, פשוט לא יעשה לך את זה.

אני מקווה שכל זה נגמר, ושאני יכול להכריז שזה כבר מאחורי, אבל אני לא חושב שזה הסתיים פה, ושיש לי עוד הרבה לעבור כדי שכל העניין יירגע. יש כאלו ששאלו אותי למה בכלל הסכמתי להתראיין(ממש ראיון… חמש שאלות של חצי שורה שמנסות להוציא אותי פושע) ולענות לשאלות שיובל דרור שאל אותי, אם ידעתי שזה הולך להיות ככה. התשובה פשוטה. אם לא הייתי עונה לשאלות שלו, הכתבה עדיין הייתה מתפרסמת, רק בלי העובדה שעומד מאחורי זה בן אדם חי ונושם(רחמנא לצלן! פדופילים הם בני אדם!), וזה היה מקשה להרבה מאד מאלו שניסו להתייחס לנושא הזה לנסות ולהסתכל אל הצד שלי בכל הסיפור.

בסופו של דבר, כדי שכולם יהיו מרוצים(טוב, כמעט כולם. אני לא אלך להתאבד כמו שהציעו לי בטוקבקים שונים), החלפתי את העמוד הראשי של האתר ב"שער כניסה" עם מידע על האתר, ואפשרות לבחירה אם להיכנס או לא.

WB

בעקבות הפרסום הנרחב שנעשה לאתר ILBL, נאלצתי לסגור אותו לתקופה של 48 שעות, בה אוכל לכתוב הצהרה לגבי האתר ועמדותיו, ולשנות מאפיינים שונים באתר שלגופים מסוימים נראים כלא-ראויים.

בעמוד זה, אבהיר את מטרות האתר ואופני פעולתו, ואתן את נקודת מבטי ופרשנותי לאירועים שהתרחשו בימים האחרונים.

על האתר

האתר "ILBL.net", "Israeli BoyLover", הנו וגם היה מתחילת פעולתו אתר תמיכה רגשית לפדופילים ולקרוביהם.

מטרת האתר היא להוות קהילה בטוחה ותומכת רגשית לפדופילים דוברי עברית בה הם יוכלו להביע את רגשותיהם באופן חופשי, ללא צורך לפחד מתגובת החברה.

הדרכים הננקטות באתר על מנת לממש מטרה זו הן:

-          פרסום וקישור למידע חיוני לאוהבי הילדים ומשפחותיהם על מנת לעזור להם בהתמודדות עם הקשיים החברתיים, הרגשיים והחוקיים של חיי היום יום.

-          פתיחת קהילה תומכת בה יוכלו חבריה לחלוק את רגשותיהם, להעניק תמיכה רגשית לחבריה האחרים, לשתף בחוויות מהחיים וכמו כל קהילה אחרת, גם לנהל דיונים שלא בהכרח קשורים לנושא הקהילה עצמו.

עמדת האתר בנושא מיניות עם ילדים היא שלילית לחלוטין. מיניו עם ילדים היא אסורה ולא מוסרית, זוהי גם עמדת האתר בנושא פורנוגרפית ילדים, כמו שניתן לראות בתקנון הפורום. כל דיון בנושאים אלו אשר נמצא או יהיה בעתיד באתר ובפורום, מכאן, הוא היפותטי לחלוטין, ומתייחס למשמעות הרעיונית של הדבר בלבד, בלא קשר למציאות הנוכחית.

יש להדגיש שהאתר מקפיד לשמור על חוקי המדינה, ורואה בחומרה כל התנהגות שלא על פי עקרונות אלו.

האתר נבנה מההתחלה בצורה דומה לאתרים לגיטימיים דומים הפועלים במדינות מערביות, כך שהשימוש בו יהיה אינטואיטיבי ופשוט לאוהב הילדים. מדובר באתרים עם אכיפה מחמירה, אשר נבדקים באופן מתמיד על ידי הרשויות, ונמצאים כשרים לשימוש.

מענה שלי לאירועי הימים האחרונים ולהאשמות כנגד האתר.

בימים האחרונים, למי שנשאר לא מעודכן, התפרסם פוסט בגלוב המתאר את האתר, ולמחרת התפרסמה כתבה נוספת לגבי האתר, בעיתון ידיעות אחרונות. הכתבה בעיתון שזכתה לעמוד הראשי עוררה עניין רב, והנושא סוקר בטלוויזיה, ברדיו וברשת, כשכמעט כולם הטיחו באתר האשמות חמורות במיוחד.

רוב ההאשמות שפורסמו כנגד האתר התבססו על כמה נקודות בודדות, והן אמרו פחות או יותר את אותו הדבר רק בניסוח שונה.

האתר הואשם כ:

• אתר המעניק תמיכה ולגיטימציה לביצוע מעשי סדום בילדים, ומעודד פעולות שכאלו.
• אתר המנצל בצורה לא חוקית את חופש הביטוי, שכן הוא פוגע בזכויות של אנשים אחרים.
• אתר המספק במה להחלפת פורנו קטינים בין פדופילים.
• אתר הקורא לשינוי בחוקי ההסכמה, ומצדיק זאת על ידי הטענה המגוחכת שהילדים מעוניינים בזה בעצמם, כאשר לילדים אין בכלל את היכולת להכריע בנושא מיניות.

הטענות האלו בכלל לא תופסות ועומדות במבחן המציאות, שכן, אף אחת מהן לא נכונה, ולו במעט.

אענה על הטענות עכשיו, ואסביר מדוע אף אחת מהן באמת לא רצינית.

רוב האנשים שטענו את אותן הטענות בכלל לא התבססו על מידע אמין, אלא הניחו שמה שנאמר בתקשורת הוא נכון לחלוטין, והוא לא. למעשה, הוא רחוק מאד מהמציאות.

ILBL.net אינו אתר המעניק תמיכה ולגיטימציה לביצוע מעשי סדום בילדים, ומעודד פעולות שכאלו.

כבר מקריאת ההצהרה הראשונית על עמדות האתר, ניתן לראות שהטענה הזו אינה נכונה, ורחוקה מהאמת, אך בכל זאת, הטענה מתבססת על ציטוטים מהאתר, ולפי מה שנראה משם, זוהי טענה לגיטימית לחלוטין. אך זוהי לא האמת. כל הציטוטים ששימשו על מנת לבסס את הטענה זו, לקחו נקודות מסוימות במיוחד במאמר הנקרא "מבט כפרני על ההיסטריה האנטי פדופילית של ימינו", מאמר אשר תורגם מאנגלית, והוכנס לאתר בצורתו המלאה ללא שקילת האפשרות לפרשנויות מרחיקות לכת בנוגע אליו, במיוחד מפני שמדובר בכותב הטרוסקסואל המביא את נקודת המבט שלו מבחוץ. המאמר הזה באמת עשוי להשמע כמעודד יחסי מין עם קטינים, אך מצד שני, מדובר בחלקים ממנו, שנועדו לתאר מצבים מסוימים בלבד. בכל מקרה, המאמר הוסר לעריכה מחדש והסרה של תכנים מסוימים בו.

כל הטקסטים האחרים שצוטטו על מנת לבסס טענה זו, סולפו והוצאו מהקשרם רק לשם כך. קריאה מלאה של כל הטקסטים באתר תביא לאותה מסקנה, שהטענה חסרת שחר.

כשדובר על אתר תמיכה, הכוונה לא הייתה לאתר תמיכה באונס קטינים או ביחסי מין איתם, מההתחלה דובר באתר תמיכה רגשית בפדופילים המנסים להתמודד עם חיי היום יום, ונאבקים במימוש רצונותיהם המיניים על מנת לשמור על הילדים בחברה בטוחים.

ILBL.net אינו אתר המנצל בצורה לא חוקית את חופש הביטוי.

האתר מתנגד לקיום יחסי מין עם ילדים, ומגנה כל צורה של פגיעה בהם. שום תוכן באתר לא מביא לפגיעה בזכויות של אף אדם, מכך, אני באמת לא מבין איזו פגיעה בזכויות של מישהו האתר יוצר.

ILBL.net אינו אתר המספק במה להחלפת פורנו קטינים בין פדופילים.

הטיעון נאמר אף על פי שחוקי הפורום אוסרים פרסום תכנים כאלו בפורום, ואפילו תכנים אשר עשויים להזכיר מצבים שכאלו. אותו הטיעון מבוסס על העובדה שבפורום נשלח קישור על ידי אחד המשתמשים הלא-רשומים, ובקישור היו מוצגים ציורים של נערים בעירום, ומעבר לזה, העמוד נצפה אלפי פעמים. הכותב של הטיעון שכח להזכיר שמייד לאחר שההודעה נשלחה, הקישור בוטל, והעמוד התפתח לדיון מרתק על חייו של אותו אדם שפרסם את הקישור. מעבר לכך, ניתן למצוא בהודעות הפורום, הודעה אשר קישרה לעמוד פורנוגרפיה, ונחסמה גם היא, אף על פי שלא דובר בכלל בפורנו ילדים.

יתרה מזאת, גם מהקישורים הפנימיים של האתרים שקישרתי אליהם לא ניתן להגיע לפורנו קטינים, ולפי מיטב ידיעתי, גם כמה האתרים האחרים שמקושרים מהם לא מחזיקים פורנו קטינים, כך שגם מבחינת קישורים שהאתר עצמו מפיץ, הוא נקי לחלוטין.

ILBL.net אינו אתר הקורא לשינוי חוקי ההסכמה.

כמו שכבר כתבתי עמדת האתר נוגדת לחלוטין כל סוג של פגיעה בילדים, ורואה ביחסי מין, או כל מגע מיני, אפילו מרומז כפגיעה בילד. בעבר הרחוק, בעת העתיקה זה היה אפשרי ומקובל, אך היום זה לא אפשרי בכלל, ומסוגל רק לפגוע בילדים ובחברה כולה. כך שהאתר מתנגד לשינוי בחוקי ההסכמה.

יהיה מאד טיפשי לחשוב שילדים ירצו מין עם מבוגרים, ואם דבר כזה קורה, מדובר בבעיה רגשית חמורה של הילד, שמחפש את האהבה האבהית שחסרה לו מהבית, אך הוא לא יודע איך והיכן לחפש אותה. מצד שני, יש דווקא אנשים שחושבים שילדים כן מעוניינים במין עם מבוגרים, אבל אלו לא אנחנו.

מלבד אותן טענות, נראה שישנו גם גל של פחד ושנאה כלפי וכלפי המשתתפים האחרים באתר. את הפחד אני מסוגל להבין, ואפילו להצדיק במידה מסוימת. הציבור לא אשם בתדמית האנס שציירה המדיה על הפדופילים. אך שנאה? אני באמת לא מסוגל להבין את זה. האתר שלי, כאחת ממטרות המשנה שלו, נועד על מנת לספק לפדופילים את הכלים לפורקן רגשי בדרכים בריאות. כמה שזה נראה מפחיד, מדריך אוהב-אוהב ילדים בקייטנה, או מורה בבית ספר שהוא אוהב-ילדים מסוגלים לעשות עבודה הרבה יותר טובה(והם עושים. אני מכיר כמה בארץ ובחו"ל) מהרבה אחרים שעוסקים באותם תחומים, כי הם באמת מקשיבים ושמים לב לצרכים של הילדים עליהם הם אחראים, והם עושים זאת מבלי לנצל אף ילד, כי הם מרוויחים את שלהם בתיעול המשקעים הרגשיים שלהם לערוצים אחרים.

אם כל הדברים שאמרתי נכונים, מדוע בכל זאת החלטתי לסגור את האתר ל-48 שעות?

יצא לי להיתקל ברשת בכמה דעות על סגירת האתר, כמו העובדה שהאקרים פרצו את האתר, ושהמשטרה דרשה ממני לסגור את האתר, ולכן הורדתי אותו והשארתי את ההודעה.

הטיעונים האלו הם רעיונות מטורפים, שאולי בעצם מלאים בתקווה שהצדק נעשה לפדופיל המרושע שעבר את העבירה החמורה של פתיחת בלוג. אבל האמת היא שאני הסרתי את האתר ל-48 שעות בעצמי, וכמו שעשיתי את זה, אני יכול להעלות אותו גם בחזרה.

הסיבה העיקרית שהייתה לי להסרת האתר עד לרגיעה יחסית של הציבור בנושא היא בטחון הגולשים בו. כמו שציינתי מספר פעמים, האתר נועד ברובו לספק מקום תומך ובטוח לאוהבי-ילדים. העדפתי לתת לרעש סביב האתר זמן מה להירגע על מנת לשמור פרטיות הגולשים, ומניעה מחשיפתם, אחד הדברים שעשוי להיות הכי קשה בשבילם בשלב זה.

הסרתי את האתר גם על מנת לקרוא את כל האתר מספר פעמים על מנת לבדוק האם הטענות של מבקרי האתר נכונות, ואם כן, אז גם על מנת לאפשר לי מרווח לשינוי התכנים האלו שלא יהוו מטרד גם בהמשך. פחות חשוב, אבל ראוי לציון, הזמן נועד גם למחיקת תגובות והודעות הזבל שפורסמו בפורום ובבלוג במהלך היום שקדם להסרה.

כמובן, שאחרי שקראו את כל זה(או אולי לא קראו, וסתם החליטו להתערב) יש כאלו אשר ימשיכו לנפנף באותו מאמר מסולף שכבר הוסר מהאתר, או בקישור לציורים שנמחק ברגע שהועלה או סתם בהיסטריה הרגילה כדי להגיד שהאתר הזה, אני וכל שאר הגולשים בו צריכים למות בעינויים קשים, אבל אני לא חושב שהם אלו שצריכים להטריד אותי.

יום טוב,

WB,

מנהל האתר

"יש לי חלום שיום אחד תקום אומה זאת ותגשים את משמעותה האמיתית של סיסמתה: "אנו רואים אמיתות אלה כמובנות מאליהן: שכל בני האדם נבראו שווים". יש לי חלום שיום אחד על גבעותיה האדומות של ג'ורג'יה, יוכלו בניהם של עבדים לשעבר ובניהם של בעלי עבדים לשעבר להתיישב יחדיו לשולחן האחווה. יש לי חלום שיום אחד אפילו מדינת מיסיסיפי, מדינת המדבר, המזיעה תחת חום אי הצדק והדיכוי, תהפוך לנווה מדבר של חופש ושל צדק. יש לי חלום שארבעת ילדיי יחיו יום אחד באומה בה הם לא ישפטו על פי צבע עורם אלא על פי טיב אישיותם."

מרתין לות'ר קינג, 28 באוגוסט 1968.

שלושים ותשע שנים עברו מאז נשא מרטין לותר קינג את הנאום המרגש הקורא לשחרור השחורים, אבל אנחנו לא למדנו כלום מאז. לא באמת. אמת, לשחורים ניתן שוויון זכויות, אבל אני לא חושב שזה כל מה שמרטין לותר קינג דיבר עליו.

מרטין לותר קינג היה שחור, וייצג את השחורים- אבל אני בטוח שבנאומו זה, ובאידיאולוגיה שלו בכלל הוא האמין בשוויון זכויות לכל המיעוטים הנרדפים, ולקבוצות המעונות על ידי החברה רק מפני שנולדו שונות.

הוא קרא לכך שאת אחיו ובניו השחורים יישפטו על פי טיב אישיותם. זה לא מיוחד רק לשחורים- לא רק את השחורים ניתן וצריך לשפוט על פי אישיותם. גם אותנו, בתור חברה, ובתור אנשים פרטיים יש לשפוט על טיב אישיותינו- ולא רק אותנו בתור חברה, אלא גם את המיעוטים בתוכנו- את כל אלו שחיים בהשפלה ובפחד רק מפני שנולדו שונים, או מפני שדעתם והשקפתם היא שונה.

הסתכלו טוב על החברה שלנו. האם באמת למדנו משהו מאז?

WB

משתמש ב- youtube בשם dendrophilian פרסם כמה סרטונים בנושא הפדופיליה והדעה שלו בנושא. הסרטונים באנגלית, אבל לדעתי הם שווים צפיה.

הסרטון הראשון הוא קצת קיצוני וקשה, ובגלל זה הוסר מyoutube והועבר לgoogle video, אך המשתמש מסביר בצורה יותר ברורה את העמדה שלו בסרטון השני. מומלץ לצפות בשניהם.

לילה טוב,
WB

Modern BoyLove Magazine הוא מגזין אהבת ילדים אשר מתפרסם אחת לחצי שנה, ונכתב על ידי חברי הקהילה BoyLover.net. המגזין מכסה נושאים רבים, ביניהם- ראיונות עם משתמשים, חוויות של משתמשים, מאמרים שונים בתחום אהבת הילדים, בידור, כתיבה יוצרת ועוד.

הגיליון השלישי של המגזין יצא בשבוע שעבר, ועד כמה שאני הספקתי לקרוא(לא יותר מדי, בערך עשרים ושלושה עמודים, מתוך 77) הוא מרתק.

אני ממליץ לקרוא אותו בחום(ולרא רק מפני שהרבה חברים שלי מהפורום כתבו שם), יש שם כמה רעיונות מאד מעניינים.

בעמוד הזה ניתן לקרוא על מה שיופיע במגזין, ולהוריד את הגליונות הקודמים.

להורדת המגזין(ששוקל 10MB) כקובץ PDF לחץ כאן.
להורדת המגזין כקובץ zip(מכיל את קובץ הPDF) לחץ כאן.

קריאה מהנה,
WB